בין מוסקווה לירושלים
בשם הלאומנות, איבדה רוסיה את הדמוקרטיה הצעירה שלה לטובת תחושה מזויפת של זקיפות קומה לאומית. מזכיר לכם משהו?
מי שמביא לעולם את הפרטים על אי-הסדרים בבחירות ברוסיה הוא ארגון "גולוס". הוא ממומן על ידי האיחוד האירופי וארצות הברית. חברי דומה ממפלגתו של פוטין התקוממו על הביקורת שהשמיע "גולוס", והיה להם טיעון מנצח: מה פתאום שאמריקה ואירופה יתערבו בעניינים הפנימיים של רוסיה? לא יעלה על הדעת.
מניעיהם היו טהורים לגמרי, כמובן. ביום הבחירות עצמו ביצעו גורמים עלומים פעולה דיגיטלית נגד "גולוס" והפילו את אתר האינטרנט של הקבוצה הביקורתית. אצלנו היו קוראים לזה "תג מחיר".
על רוסיה עברו תהליכים הרסניים. בשם הלאומנות הרוסית, היא איבדה את הדמוקרטיה קצרת הימים שלה לטובת תחושה מזויפת של זקיפות קומה לאומית. ביקורת פנימית ברוסיה נתפסה כחולשה. האופוזיציה הוצגה כבוגדנית. התקשורת רוסנה ולבסוף הוכנעה כליל.
בישראל, יש ח"כים שנושאים עיניהם לקרמלין כדוגמה יעילה למשטר חזק. איך יודעים? הם מנסים לחקות את המשטר הפוטיני בכל דרך. עם הבדל אחד: ברוסיה, ארגון כמו "גולוס" יכול להמשיך להתקיים באופן חוקי. אם זה תלוי באופיר אקוניס ובחבריו לסיעה הקיצונית בליכוד, ארגונים ישראליים ביקורתיים שמקבלים מימון מחו"ל ייעלמו.
השבוע הופיע ח"כ אקוניס ב"לונדון וקירשנבאום" ונשאל על ההאשמה במקארתיזם. תשובתו הייתה מרהיבה. "זה מעניין", אמר מקורבו של נתניהו. "הוא צדק בכל מילה. עובדה, היו סוכנים סובייטים".
אקוניס, עושה רושם מתגובותיו מאוחר יותר,
משפחות שלמות נותרו ללא תעסוקה. אנשי רוח הפכו לחלק מרשימה שחורה. תופעות של הלשנות ועלילות שווא רדפו את התודעה האמריקאית. כן, היו סוכנים סובייטים שחדרו לממסד האמריקאי, אבל מקארתי טען טענה חמורה יותר - שהקומוניסטים נמצאים בכל מקום, שהמהפכה בדרך.
הפשע שביצע מקארתי היה לא רק נגד קורבנות חפים מפשע, רובם ככולם. הפשע הנורא היה נגד הרעיון האמריקאי של חירות. ההבנה הגאונית שחופש הביטוי איננו רק ערך מצועצע ליפי נפש, אלא חיוני לקיומה של אומה בריאה, משום שבאמצעותו יכול העם לקבל את ההחלטות הנבונות ביותר זה היה חטאו של מקארתי, ועל כך אמריקה לא סולחת.
מקארתי צדק, אמר חבר הכנסת, וחשף בכך את תת-המודע של התופעה שבה אנחנו חוזים בישראל. בבסיסה, היא הדרך שבה רוב פרלמנטרי חדל לכבד את כללי המשחק של הדמוקרטיה ומרסק אותם בשם פחדים קמאיים ולעתים מדומיינים.
חברות שמאמצות אל לבן ביקורת הן חזקות ועוצמתיות יותר מאלה שרואות באופוזיציה סוג של חולשה. את זה מקארתי לא הבין, פוטין לא מבין וכנסת ישראל הנוכחית גם כן איננה תופסת.
"אסור לנו לבלבל התנגדות עם חוסר נאמנות", אמר העיתונאי הדגול אד מורו כאשר החליט לתקוף בפומבי את מקארתי. "אנחנו לא נסתובב בפחד איש מרעהו. לא נידחף באמצעות פחד לעידן של חוסר היגיון, אם נביט עמוקות בהיסטוריה וברעיון שלנו ונזכור שאנחנו איננו צאצאים של פחדנים - לא צאצאים של אנשים שחששו לכתוב, לדבר, להתאגד ולהגן על מטרות שנראו, בשעתו, לא פופולריות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם