מפצחי הקסאמים
בצה"ל מבינים שהדרך למבצע נוסף בעזה הולכת ומתקצרת. בינתיים פעולות הסיכול הממוקד של חוליות המשגרים מתעצמות. בעשרת החודשים האחרונים גדל מספר התקיפות מהאוויר פי שלושה. כך זה עובד
מאז סיום מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009 ועד תחילת סבבי ההסלמה ברצועת עזה במרס השנה, פעל התא נגד כ-15 חוליות מחבלים, רובם משגרי פצמ"רים ורקטות. השנה, בתוך פחות מעשרה חודשים גדל פי שלושה מספר התקיפות מהאוויר, ודווח על כ-50 הרוגים ומספר דומה של פצועים.
בימים אלה מציינים בצה"ל שלוש שנים למבצע "עופרת יצוקה", ובשיחות סגורות בקרב בכירי הצבא מתקבל הרושם שהדרך למבצע נוסף הולכת ומתקצרת. ההתרעה, כך מודים בצבא, נשחקה באופן משמעותי, והשקט היחסי נובע בעיקר מאינטרס פנימי של חמאס ולאו דווקא בשל הסיכולים הממוקדים.
אישור נוסף לאובדן יכולת ההרתעה הישראלית ניתן לזהות במספרי הרקטות והפצמ"רים המשוגרים מעזה. בשנת 2009 נורו לעבר ישראל 266 רקטות ופצצות מרגמה, ב-2010 עוד נשמר רף נמוך יחסית - 156 רקטות ופצמ"רים, ואילו השנה, עוד טרם סיומה, כבר נספרו 477 נפילות. לא מדובר רק בכמות אלא גם באיכות. ארגוני הטרור מחזיקים אמצעי לחימה בעלי טווח ארוך יותר, מדויקים יותר וקטלניים יותר.
הרעיון לרכז את כל הגורמים - מודיעין, אמצעי איסוף וגורם אש - תחת מטרייה אחת נולד לפני כמה שנים על ידי שניים: יואב גלנט, אז אלוף פיקוד הדרום, ותא"ל צ'יקו תמיר, אז מפקד אוגדת עזה.
"זאת משימה מאוד טקטית", סיפר קצין ב"תא", "בסוף אתה צריך לראות בעיניים את האנשים, את הרקטות והמשגרים, לוודא שהכל מתאים, שעומדים בכל הכללים, ואז לבצע את הירי באמצעות הגורם הכי רלוונטי".
בפרקטיקה היומיומית יושבים מספר בעלי תפקידים מול המסכים, לעתים יש צורך במעקב כפול - אחר שני אובייקטים. המפקד התורן של התא מרכז אצלו את כל המידע, ובתהליך מורט עצבים שנמשך לעתים רק דקות ספורות, צריך להחליט אם התקיימו כל התנאים לצורך ביצוע ירי או לא.
לא מדובר רק בהפעלת אש בזמן הנכון אלא גם בקרב מוחות קשה, שבו כל צד מנסה להשתמש ביתרון היחסי שלו. המחבלים יודעים היטב כי אינם יכולים לפעול בחופשיות ומחפשים כל העת דרכים יצירתיות להצליח במשימתם. למשל, בעבר ניסו להבעיר צמיגים באזור השיגור מתוך מחשבה כי העשן הכבד והחום ישבשו את יכולת המזל"ט להעביר תמונות בזמן אמת.
שיטה נוספת של המחבלים היא התקרבות מכוונת לאזורים מיושבים. הם יודעים היטב את המגבלות
"כאשר מזהים היערכות לירי, אין צורך בשום אישור מלמעלה, ניתן לסכלו באופן מיידי", מבהירים שם, "גם בתקופה כזאת, כאשר המצב מתוח וברור שלכל פעולה שלנו עשויות להיות השלכות, אנחנו לא יכולים להישאר אדישים מול ירי לעבר ישראל".
אם החוליה לא מותקפת בזמן אמת מסיבות שונות, ניתן לעתים לקבל אישור לפגוע בה בשלב מתקדם יותר, למשל בדרכה אל מחוץ לאזור השיגור. הדבר מצריך אישור מלמעלה שלרוב מתקבל, אך כפוף למגבלות מחמירות הקשורות למיקום ולסביבה. סטטיסטית, כמחצית מהחוליות שנפגעות מותקפות עוד לפני ששיגרו את הרקטה, מדובר בהישג הרתעתי חשוב.
קציני תא התקיפה יוכלו לספר על עשרות מקרים שבהם לא בוצע ירי בגלל החשש לפגוע בנשים ובילדים. אגב, כל עוד הרצועה הייתה שקטה, לא נפגע ולו אזרח אחד כתוצאה מהתקיפות. בחודשים האחרונים, עם סבבי ההסלמה, כאשר חוליות השיגור בוחרות בבתי עלמין, מוסדות ציבור ואזורים מאוכלסים ככר פורה לביצוע מעשיהם, נהרגו חמישה אזרחים מירי הצבא.
תא התקיפה מאויש לאורך כל שעות היממה, ובתקופת הסלמה הוא מתוגבר. מפקדו הוא קצין בדרגת סגן אלוף מחיל התותחנים. אין יום שדומה לקודמו, מספרים מי שנמצאים שם.
תהליך סיכול הירי מתחיל במידע מודיעיני מקדים על אירוע כזה, ומכאן שגם לשב"כ יש חלק נכבד בהצלחתו. חיילי וקציני התא, רובם אנשי מודיעין, איסוף ואש, מעבדים את המידע, עוקבים אחר התמונות שמשדר המזל"ט, משווים נתונים, וכאשר מצליחים לקבל תמונה ברורה שלפיה מדובר בחוליית ירי, מאשר מפקד התא (או שני קצינים בדרגת רב סרן שהוסמכו לכך) את הירי באמצעות הכוונת מסוק קרב או אמצעי אש אחר.
היום, בעידן שבו ניתן לשגר את הרקטות מתוך בורות ובאמצעות טיימר וללא נוכחות פיזית במקום, הופכת ההתמודדות מול חוליות אלה, בהעדר מידע מודיעיני, למורכבת וקשה. עיקר המלחמה של "התא" מתקיימת מול חוליות פצצות המרגמה. מדובר באמצעי לחימה מדויק שעשוי לגרום לנזק רב, בעיקר פצצות המרגמה בקוטר 120 מ"מ.
בסופו של דבר, מודים בצבא, מלחמה נגד טרור הרקטות היא תהליך ארוך, מתיש ואין מנצחים בה ברגע. יחד עם זאת, "התא" קיבע את מעמדו כגורם משמעותי במלחמה הזאת, וקציניו יודעים שטרם נאמרה המילה האחרונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם