חטופות, גרסת המציאות
טמינת הראש בחול של השמאל לא תעזור לנשים הרבות אשר נופלות קורבן לניצול ולאלימות מצד בני מיעוטים
בהמשך לנתונים הקשים הודגש כי חלק גדול מאותן נערות הן עולות חדשות, אשר קשיי הקליטה הפכו אותן טרף קל לאותן מפלצות.
בעקבות החשיפה התקיים דיון דחוף בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת כדי להבין את ממדי התופעה ואת הדרכים למיגורה. להפתעתי הרבה, קיום הדיון והעלאת הנושא לסדר היום הציבורי זכו לקיתונות של ביקורת וזלזול, אשר קיבלו במה גם בעיתון זה, וקראו לנושא "מומצא" ו"דמיוני".
אך המציאות שעמה עלינו להתמודד היא אחרת, ואף שמדובר בנושא רגיש וטעון - עם העובדות אי אפשר להתווכח, ומי שמנסה להסתיר את העובדות פוגע בציבור החלש שזועק לסיוע. הדיון בכנסת עורר גל של הודעות תמיכה מתושבים ברחבי הארץ שמכירים את התופעה.
אך עם כל הכבוד לטיעוני הסרק של הדואגים לזכויות האדם של הפלסטינים ושל המסתננים האפריקאים, ושוכחים את זכויות האדם של אזרחי ישראל, למשל המקרה של יאנה, עולה מרוסיה אשר שנה בלבד לאחר שעלתה לישראל הכירה בן מיעוטים, ששידל אותה להתאסלם, התחתן איתה ובגיל 18, שבוע לאחר הולדת בנם הראשון, עבר איתה לרצועת עזה. שם הוא כלא אותה בבית במשך שנה והתעלל בה פיזית ונפשית.
כעת אני שואל את מטילי הספק: האם נשים כמו יאנה אינן זקוקות לסיוענו? האם ארבעה כתבי אישום בגין מקרי חטיפה של עולות מאתיופיה בקריית מלאכי על ידי בדואים מרהט, שהוגשו רק בחודש נובמבר האחרון, הם דמיון מומצא? האם כ-1,000 פניות בשנה בנוגע לאחזקת נשים בניגוד לרצונן, תוך כדי איום על חייהן והתעללות פיזית ונפשית, אינה תופעה שמצדיקה דיון בכנסת? הרי מי יזעק את זעקתן של אותן נשים אם לא הכנסת?
על
האם אז היה מוצדק לקיים דיון בכנסת ולמצוא דרכים לפתור את הבעיה? הרי היה מספיק במקרה אחד של יהודי עבריין שיבצע מקרה דומה כדי לפתוח מהדורות בסי-אן-אן ולהרעיד את אמות הספים של העולם המערבי. אני חושב שהתשובה ברורה לכל.
הניסיון ליצור דה-לגיטימציה לעיסוק בנושא על ידי התעלמות מעובדות וסילוף המציאות מסוכן לחברה הישראלית. תופעות קשות כפי שהוצגו דורשות טיפול מיידי, ולא חשוב מי מבצע אותן. מצפן הערכים של כולנו בכנסת כנבחרי ציבור צריך להיות מכוון למקום אחד - לשמור על זכותן של נשים באשר הן לחיות בכבוד.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם הליכוד