עוד ניצחון כזה והפסדנו את ים המלח
הסכם קציר המלח עלול לאפשר למפעלי ים המלח להגביר את מדיניות הניצול המירבי של אוצרות הים תוך גרימת נזק עצום לסביבה
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
איפה בדיוק ה"הצלחה" עליה הכריז שר האוצר שטייניץ במסיבת עיתונאים מתוקשרת בסוף השבוע שעבר? בכך שהעלה את התמלוגים שכיל ישלמו למדינה מ-5% ל-10%? הרי 10% זה מה שמפעלי ים המלח היו אמורים לשלם כתמלוגים על פי חוק זכיון ים המלח משנות ה-60 (כאשר היקף הכריה יעלה על מיליון טון אשלג).
בפועל סעיף זה בהסכם הזכיון לא מומש מעולם; והשרץ הוכשר בשנת 1995 ב'מכתב השרים' של בייגה שוחט (אוצר) ומיכה חריש (תמ"ס) בו הובטח לטייקונים כי המדינה לא תדרוש העלאת התמלוגים ל-10% לפני שתפוקת האשלג תעלה על 3 מיליון טונות. עם זאת, כיל הגיעה לתפוקה של 3 מיליון טונות בשנת 2009, וכיום התפוקה שלה עומדת על קרוב ל-4 מיליון טונות, כאשר על התפוקה כולה היא עדיין משלמת תמלוגים של 5% בלבד. בתוך כל זה בימים אלו מתבררת תביעת המדינה על 260 מיליון שקל חוסרים בתמלוגים שהעבירו כיל מהכנסות מפעלי ים המלח.
כך או כך, גם עשרת אחוזי התמלוגים רחוקים מאוד מגובה התמלוגים שדורשות ומקבלות מדינות מחברות פרטיות על ניצול המרבצים בשטחן. הציבור התקומם על 12.5% תמלוגים על גז, ושם עוד היה צריך לחפש גז בים – את ים המלח לא צריך לחפש. גם שיטת ההפקה זולה יותר - פשוט מייבשים את הים.
אפשר עוד לשנות
הגרוע מכל בהסכם "הנצחון" זה שהוא מפקיר את גורל ים המלח בידי קונצרן תעשייתי שכל מניעיו הם מיקסום רווחי היום לבעלי המניות. ההסכם של שטייניץ מאפשר לכיל להגביר את מדיניות הניצול המירבי של אוצרות הים תוך גרימת נזק עצום לסביבה.
הנזק הוא כפול: באגן הדרומי, מפעלי ים המלח הפכו את הים הנמוך בעולם לסדרת "בריכות אידוי" - השיטה הזולה ביותר להוצאת הכימיקלים, תוך הגבהת מפלס המים עד כדי סכנת
הצפה של המלונות על חופיו (ולכן הצורך ב"קציר מלח"). אך מעבר לכך הסכם אינו פותר ולמעשה מתמרץ הגברת השאיבה מהאגן הצפוני, התורמת לירידת המפלס של האגן הצפוני שהוא החלק הטבעי שנותר מים המלח.
המדינה היתה צריכה לשנות את כללי המשחק הנהוגים עד היום בים המלח. קרי, לקדם מדיניות שתאזן בין צרכי הפיתוח של תעשיות ים המלח מחד ומאידך תשמור על הים וסביבתו, כפלא טבע ייחודי. לשם כך נועדה הצעת החוק להגנת ושיקום ים המלח שתעלה ביום ראשון הבא בוועדת השרים, בה תומך השר להגנת הסביבה גלעד ארדן וחברי כנסת רבים.
החוק מתייחס לכל הסוגיות הנ"ל, לרבות מתן המילה האחרונה למשרד להגנת הסביבה על היקף השאיבה מהאגן הצפוני של ים המלח. החוק יוצר קרן לשיקום האזורים שנפגעו מייבוש הים, אשר תמומן על ידי התמלוגים של התעשיה שגרמה את הנזקים, על פי עקרון "המזהם משלם".
כל מי שסימס עבור ים המלח בתחרות שבעת פלאי עולם צריך לקום ולדרוש את אישור החוק בממשלה, ולדחות את ההסכם שהאוצר "השיג" עם חברת כיל. אחרת, הציבור יפסיד לא רק את התמלוגים המגיעים לו, אלא את הים כולו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם