רכבת ההפתעות: גם לנוסעים יש סיבה לשבות

אם הרכבת לא שובתת, אז נקרע לה כבל או נשרף לה קרון. זו הזדמנות של ראש הממשלה ושר התחבורה להפוך את ישראל למדינת רכבת

אבי גרצמן | 10/1/2012 12:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
רכבת ישראל, הבוקר, ביקורת כרטיסים. הפקח עובר בין הנוסעים וממתין שיציגו את כרטיס הנסיעה, בתחילת הקרון מחליט אחד הנוסעים לשבות. "אני בעיצומים", הוא אומר לפקח, "אני לא מראה לכם את הכרטיס". הפקח המופתע מנסה להיות מנומס, "אני מבין אותך אדוני, אבל אלו הנהלים". הנוסע בשלו, "אתם מתנהגים כמו מאפיה, בגללכם אני מפסיד כסף רב, היום אני שובת". זה הסתיים לאחר כמה צעקות והתערבות של מנהל אחת התחנות שעלה על הרכבת והסביר שזה "לא אנחנו  - זה הם".

בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
 
הרכבת כן נוסעת. לכולם יש כוונות טובות
הרכבת כן נוסעת. לכולם יש כוונות טובות צילום: אדי ישראל

מדהים היה לגלות, כי בין נוסעי הקרון – שהיה כמעט מלא – נשמעה בעיקר דממה. חלק הביטו בסקרנות, אחרים החליפו מבטים משועשעים ורק אחד צעק באיזהו שלב, "די, שקט, תפסיקו לצעוק". הפקח, שעשה את עבודתו, צודק. גם הנוסע צודק. האחרים שבחרו לשתוק צודקים פחות. ואולי הם שתקו כי נותרו חסרי אונים מול הדילמה החברתית של שביתת הרכבות.

אין חולקים על הזכות של העובדים לשבות. אך, האם הדרך הנכונה היא לפגוע בנוסעי הרכבת? רובם ככולם בני השכבות החלשות ושכבות הביניים. אולי אפשר לצמצם את מספר הרכבות, להאט את קצב הנסיעה או להקטין את מספר עובדי הקופה והמודיעין? אבל השבתה מוחלטת של קווים היא מכה קשה לנוסעים ולתחבורה (עוד לפני שאמרנו מילה על זיהום אוויר).

מדינה קטנה

הנוסעת שבספסל מולי אמרה, לאחר שביתת הנוסע, שעוד מעט יהיה לה מכונית והחיים יהיו קלים יותר. במציאות הנוכחית, לצערנו, היא צודקת. אם הרכבת לא שובתת, אז נקרע לה כבל, נשרף לה קרון או מתנגש בה טרקטור. לכולם יש, כמובן, כוונות טובות. ההנהלה רוצה לשפר את השירות, להקטין את סיכוני הבטיחות ולספק לכולנו רכבת זמינה ומדויקת. גם לעובדים מטרות זהות, רק הם לא רואים באותה עין את דרך פתרון הבעיות.

אז, איפה מי שבאמת צריך להכריע? ראש הממשלה ושר התחבורה עסוקים, כך מתברר, בהשקת תכנון הרכבת לאילת ובחידוש רכבת העמק. אין ספק, חיבור הרכבת לפריפריה היא משימה חשובה, אבל לא החשובה ביותר.שר התחבורה גם בחר לשנות את שם משרדו שמכונה מעתה "משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים". ובכל זאת, דווקא עכשיו לשניים הללו ישנה אפשרות אמיתית לשנות, כשרכבת טרכטנברג תהווה עבורם רוח גבית.

במקום לאיים ולריב עם העובדים צריך לחבק אותם. להשאיר כמה שניתן סמכויות אצל עובדי הרכבת, להוציא עבודות למיקור חוץ בתיאום מלא עם העובדים ובחוסר ברירה בלבד. במקביל לדרוש מעובדי הרכבת מקצועיות ואחריות גדולה יותר. בתמורה כדאי לשפר את תנאי העבודה שלהם. "בטיחות בדרכים"? טוב יעשה השר כץ, אם יפנה את תקציב פיתוח הכבישים לשיפור הבטיחות בדרכים הקיימות. על הדרך יצליח, לבטח, לצמצם את תאונות הדרכים, ויהיה הראשון

שיכריז שלא צריך כבישים חדשים. אנחנו הרי צריכים "תשתיות לאומיות", לא כבישים.

את עומסי התנועה יפתור בהארכת קווי הרכבת הקיימים, בהכפלת מסילות וברכישת קרונות נוספים. טוב יעשו אם יחליטו, באופן אסטרטגי, להוזיל את עלות הנסיעה. רק כך אפשר יהיה באמת לעודד את הציבור לנטוש את כלי הרכב הפרטי ולעבור לתחבורה ציבורית אמינה (על אוטובוסים נדבר בפעם אחרת).

ישראל היא מדינה כל כך קטנה, פריסה נכונה יותר של רשת הרכבות צריכה להפוך אותה למדינה שרוב האנשים נוסעים ברכבת על בסיס יומי. הרי מי לא חוזר מטיול בפריז, רומא או לונדון ואומר, "אם רק היו לנו רכבות כמו באירופה".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אבי גרצמן

צילום: שי גרצמן

עורך ערוץ ירוק ב-nrg מעריב

לכל הטורים של אבי גרצמן

פייסבוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים