ערפל ליד הגדר: האתגר
הצפון קוריאני של סין
בייג'ינג הייתה בת בריתו הקרובה של קים ג'ונג איל. כעת, אחרי מותו ועליית בנו לשלטון, היא תנסה לשמור על מעמדה בפיונגיאנג
ג'אנג סונג טאק מוכר כבעל גישה שמרנית יותר מאשר המנהיג המנוח וכאשר מוסיפים לכך את השמרנות האופיינית לארגונים הצבאיים באופן כללי, ולצבא הקוריאני בפרט, נקבל תמונה קשה וסבוכה שאינה מבשרת טובות.
יש הטוענים כי מיום הקמתה הייתה קוריאה הצפונית תלויה באופן מוחלט בשכנתה מצפון, סין. במשך שנים רבות סין מהווה את המקור העיקרי לכל דבר באשר הוא בעבור קוריאה הצפונית: החל מאורז וכלה בטכנולוגיות גרעיניות. התלות ברצונה הטוב של סין היא כה רבה עד כדי שסין הפכה למנוף המרכזי ביחסי העולם עם פיונגיאנג.
בה בעת ראוי לזכור כי בשנים האחרונות הפכה ההתנהגות ה"אנטי-חברתית" של קוריאה הצפונית לרועץ בעיני ההנהגה הסינית. כאשר מבטי העולם כולו נשואים אל ניסויי הטילים ותוכנית הגרעין הסודית של קוריאה מוצאת סין את עצמה אחראית לכך במובן מסוים, אך בה בעת גם מודאגת מאוד מן ההתנהגות הבלתי צפויה של השלטון הצפון קוריאני.
בשנים האחרונות הגבירה סין את הלחץ על קים ג'ונג איל להאיץ את קצב הרפורמות
אחד התרחישים האפשריים להמשך התפתחותם של היחסים בין בייג'ינג לפיונגיאנג הוא שקים ג'ונג און יהפוך למועמד המועדף על ההנהגה הסינית. הוא כנראה גם יצטרך הרבה מאוד תמיכה על מנת להפוך למנהיג עצמאי וחזק. בניגוד לסבו ואביו, אין לו ניסיון מהפכני/מלחמתי.
בנוסף, הוא טרם הספיק לצבור ניסיון וקשרים במנגנוני השלטון. השבועות הנלהבות של הצבא לשרת אותו נאמנה לא בהכרח אמינות. סכסוכים פנים- מפלגתיים, פנים-משפחתיים ואחרים עלולים להביא לכך שהמנהיג החדש יאלץ לחפש תמיכה דווקא בבירות זרות ובייג'ינג היא הברירה הטבעית. אך, כפי שאומר הפתגם רוסי "גבינה בחינם יש רק במלכודת עכברים" וקים ג'ונג און יהפוך לעושה דבריו של מנהיג סין.
תרחיש זה יהפוך את קוריאה הצפונית לז'יטון במשחקי המעצמות. סין עלולה להפעיל לחץ על המערב כשבאמתחתה בטחון רב יותר. חרב פיפיות תהפוך לכלי יעיל ובטוח לתמרון בינלאומי ולמנוף נוסף לשמירת האינטרסים האסטרטגיים.
לאחר מותו של קים ג'ונג איל דווח על כך שג'אנג סונג טאק נצפה לובש מדי גנרל באירועים פומביים. תופעה זו עלולה להצביע על התחזקותה של האליטה הצבאית בהנהגה הקוריאנית. כמו במשטרים טוטליטריים אחרים, גם בקוריאה הצפונית ההנהגה סומכת על הצבא בהיותו שומר הסף האחרון של היציבות השלטונית וההישרדות הפוליטית.
ייתכן שאנו עדים לתהליך מיליטריזציה עמוק יותר ובעצם לביטול האפשרות לרפורמות כלכליות וחברתיות אליהן דוחפים מבייג'ינג. במצב זה הזרמים השמרניים בהנהגה הצפון קוריאנית עלולים להשתלט על עמדות המפתח והפעם קים ג'ונג און עלול להפוך לבובה בידי הגנרלים.
לא מפתיע אם כן שאת הביקור הרשמי הראשון יומיים בלבד בתום תקופת האבל הרשמית ערך המנהיג הצעיר בחטיבת שריון, ביקור אשר הצביע יותר מכל על החשיבות העצומה אותה מיחס קים ג'ונג און לצבא.
גרסה שונה מעט של תרחיש זה גורסת כי המנהיג העליון יבחר באופן עצמאי לנהל מדיניות שמרנית יותר מתוך זהירות יתרה וחוסר ניסיון פוליטי. גם אז לא ניתן יהיה לצפות להמשך הרפורמות והמשך ההידברות עם המערב. כבר עכשיו הודיעו השלטונות בפיונגיאנג כי הם אינם מתכוונים לשנות את מדיניות החוץ של המדינה ובוודאי לא ינהלו שום משא ומתן עם הדרום.
כך או אחרת תרחיש זה יהפוך את קוריאה הצפונית לצפויה עוד פחות ומסוכנת עוד יותר לאזור כולו. סין לא מעוניינת לערער את יציבותו של המשטר הצפון קוריאני ובייחוד כאשר מדובר במשטר בעל יכולת גרעינית. ההנהגה הסינית תיאלץ להפעיל יותר ויותר מנופים ולנהל מדיניות חוץ זהירה יותר כלפי קוריאה הצפונית. כתוצאה מכך המחיר שמדינות המערב יאלצו לשלם תמורת "שירותי התיווך" הסיניים ביחסים עם פיונגיאנג צפוי להיות הרבה יותר גבוה מבעבר.
סוגיית היציבות בחצי האי הקוריאני ורמת ההשפעה של סין על הנושא קשורים קשר עקיף אך ברור למזרח התיכון. המחויבויות של ארצות הברית כלפי בנות בריתה ונוכחות כוחותיה במזרח אסיה מציבים את הסוגיה בראש סדר העדיפויות. הרי די בהפגזה קצרה מהצד הצפוני של הגבול כדי להביא את כל הפיקוד הפאסיפי לכוננות מלאה.
היציבות בחצי האי חשובה הן לארה"ב והן לסין. ההבדל הוא שלסין יש מנופים רבים שבאמצעותם היא תוכל להשפיע על ההנהגה בפיונגיאנג. לא מן הנמנע כי בבייג'ינג לא יהססו להשתמש במנופים אלו על מנת להטות את הכף בהחלטות הקריטיות בזירה הבינלאומית.
לבסוף, כאשר ארה"ב וסין מנהלות מאבק עיקש על השליטה במערב האוקיינוס השקט כל תזוזה באזור הגבול בין שתי הקוריאות מולידה תגובת שרשרת שעוברת ביפן, רוסיה, קוריאה הדרומית, ארה"ב ובסופו של דבר במועצת הביטחון. בגוף זה, כידוע, כל ההחלטות מתקבלות על בסיס טובות הדדיות והיענות לבקשות ולאינטרסים הלאומיים של המדינות החברות בה. בייחוד כאשר מדובר במדינות בעלות זכות הווטו, ההדדיות הופכת לחשובה אף יותר.
לשם המחשה, כאשר ארצות הברית תדרוש במועצת הביטחון לגנות את קוריאה הצפונית על צעדים מסוכנים ומפרי השלום יוצמד להסכמתה של סין מחיר כבד בהצבעות אחרות וחשובות לא פחות – דוגמת אלה הנוגעות לסוריה ואיראן.
רוני גבין הוא הפרשן הפוליטי של iAsia בזירה הסינית. הכתבה פורסמה לראשונה באתר iAsia.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם