לא במקצוע הנכון
לאור הביצועים הדלים של מרבית הח"כים, קשה להבין את אוחזי העט שנוהרים למשכן. בעיתונות הם יכולים להשפיע הרבה יותר
ציפי חוטובלי קנתה את המוניטין שלה כפאנליסטית ב"מועצת החכמים" בערוץ 10 ובתוכניות נוספות. אנסטסיה (השופכת) מיכאלי פרשה מתפקידה כמגישת טלוויזיה בערוץ הרוסי כדי לרוץ לכנסת.
לצד הדמויות החדשות שטרם הסירו את אבק הכוכבים הטלוויזיוני או את ריח הדפוס מבגדיהן, יש לא מעט חברי כנסת שהיו עיתונאים בעברם. סילבן שלום עבד ב"ידיעות אחרונות" וב"חדשות"; גדעון סער החל את דרכו ב"העולם הזה" והמשיך ב"חדשות" ובערוץ 2; וישראל אייכלר היה עורך העיתון "במחנה החרדי" ובעל טור בעיתונות החרדית ובמעריב. אם נוסיף עליהם את בוגרי דובר צה"ל - נחמן שי ומירי רגב - נוכל לומר שהתקשורת נודדת אל הכנסת, והמהלך הוא חד-סטרי.
לכל אלה מצטרף עתה יאיר לפיד, ועל פי השמועה הוא עשוי להביא עמו עוד עיתונאי צמרת או שניים. להזכירכם, אביו המנוח של לפיד עשה דרך דומה. לפי הסקרים, שניים מראשי חמש המפלגות הגדולות בכנסת הבאה יהיו עיתונאים שחצו את הקווים.
על פי התפיסה הקלאסית של המקצוע, עיתונאות ופוליטיקה הן מקצועות קוטביים. משותפת להם הנוכחות הקבועה במרחב הפוליטי והחברתי, אבל מכאן ואילך הם הפכים. עיתונאי אמור להיות אובייקטיבי (אף כי לא נטול עמדה), ופוליטיקאי צריך להביע עמדות ברורות ועקביות.
עיתונאי צריך לדעת לשאול, ופוליטיקאי צריך לדעת לענות. פוליטיקאי אמור לעטות מסכות ולהתחמק מהאמת כשאינה נוחה לו, ועיתונאי צריך לחתור לקריעת המסכות. העיתונאי נוכח בחלון הראווה התקשורתי מדי יום, והפוליטיקאי משווע לחשיפה.
מעל לכל אלה, מצוי ביחסי העיתונאי והפוליטיקאי פרדוקס, אשר מסביר את נהירת העיתונאים לפוליטיקה - אבל גם את הסכנה הגדולה הכרוכה בכך. עיתונאים מייצרים בלי הרף ידיעות, מאמרים, דיווחים
מהם המוצרים שמייצר פוליטיקאי? במקרה של חריצות גדולה - הצעות חוק. אבל מעטות מהן מתקבלות ומעטות עוד יותר משנות את פני המציאות. רוב הפוליטיקאים מבלים את ימיהם בישיבות מכל הסוגים, מקשיבים לנאומים ולוויכוחים, מתגלגלים באירועים שאין להם השפעה כלשהי על חיי הציבור ונאלצים לרקוח דילים וליצור קואליציות.
לצד מסה אינסופית של פעילות עקרה, מבליח מדי פעם המעשה הפוליטי המשנה סדרי מציאות, בדרך כלל מעשה ידיו של שר בכיר מאוד. וכמה כאלה כבר יש? בעיני הציבור, ובעיני פוליטיקאים רבים, מי שבאמת משנים דברים ומשפיעים על סדר היום הם דווקא העיתונאים או מה שקרוי "התקשורת".
ובכל זאת מרגישים העיתונאים העוברים לפעילות פרלמנטרית שדווקא שם, בכנסת, משנים דברים, בעוד הם טוחנים מים, מילים או נייר. במבחן התוצאה נראה שרובם טועים. חופש הפעולה והיכולת לממש מטרות ולהשפיע בעיתונות הם מבחינת רובם משמעותיים יותר מאלה שיזכו להם בכנסת, ואני מדבר בעיקר על אלה שכבר פיתחו קריירה עשירה ולא פרשו מהמקצוע בגיל מוקדם.
שלי יחימוביץ' היא היוצאת מן הכלל, וגם היא צריכה עוד להוכיח שלא תישחק במטחנת המנהיגים-לשעה הקרויה מפלגת העבודה. יאיר לפיד עוד יעבור הרבה רגעי חשבון נפש על מהלכיו. עיתונאות היא מקצוע נפלא. פוליטיקה? ממש לא. תשאלו את דניאל בן סימון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם