אז, כמו היום
היחס הציני של החרדים לשואה ולסמליה לא החל בעצרת האחרונה. זרע הפורענות נטמן אצל הרבי מסאטמר, מניצולי "רכבת המיוחסים"
בין נוסעי הרכבת המאושרים בלט הרב יואל ("יואליש") טייטלבוים, הרבי מסאטמר. אליו נלוותה פמליה של 40 אנשים שנבחרו אישית על ידיו. מרבית חסידיו שנותרו מאחור, ובהם אחיינו של הרב, הובלו למשרפות אושוויץ יחד עם רוב יהודי הונגריה. משווייץ, שאליה הגיע עם נוסעי הרכבת, עלה הרב יואל לארץ ישראל. מכאן המשיך לניו יורק שבארה"ב וקבע את מושבו ברובע וויליאמסבורג. בשנת 1953 מונה לרבה של העדה החרדית בירושלים, שהונהגה בידי נטורי קרתא, תוך שהוא ממשיך להתגורר בברוקלין.
הרב יואל, כמוהו כנטורי קרתא, הוביל קו תקיף בהתנגדות לציונות ולמדינת ישראל. העובדה שהתנגדותו שלו, כמו גם של אדמו"רים חרדים אחרים, לציונות ולעלייה המאורגנת לארץ ישראל, גרמה לכך שחסידיו נותרו באירופה והושמדו בשואה, לא הובילה לשינוי בעמדתו. עם זאת, התנגדותו לציונות לא מנעה בעדו מלעלות לרכבת ההצלה, שאורגנה בידי ועדת העזרה וההצלה הציונית בראשותו של ד"ר ישראל קסטנר, ולהציל את נפשו.
אין ממה להזדעזע
בשנת 1954 היה קסטנר מעורב בתביעת דיבה נגד מלכיאל גרינוולד. היה זה בעקבות פרסום שבו הואשם קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדתה של יהדות הונגריה. בין היתר, נטען נגדו כי בתמורה ל"רכבת המיוחסים", הסתיר קסטנר מיהודי הונגריה מידע על יעדם של משלוחי המוות - ובכך הקל על השמדתם.
עם תחילת ההליכים המשפטיים פנה דוד הרמן, מי שהופקד על שלומו של הרב במסעה של הרכבת, וביקש ממנו כי יעיד לטובתו של קסטנר. הרב יואל סירב. מספרים שעוד קודם לכן נשאל האדמו"ר אם הוא חפץ להיפגש עם קסטנר ולהודות לו על הצלתו. תשובתו הייתה: "אין מביטים בפניו של רשע", כשכוונתו - כך מבהירים יודעי דבר - שבהיותו ציוני הרי הוא רשע. כזה היה הרבי מסאטמר.
לאחרונה נערכה עצרת מחאה של העדה החרדית בכיכר השבת בשכונת מאה שערים בירושלים. העצרת נועדה
למחות על "ההסתה נגד הציבור החרדי בתקופה האחרונה". היו מבין המפגינים שענדו טלאי צהוב ועליו הכיתוב "יהודי" בשפה הגרמנית. חלקם אף לבש מדים של אסירי מחנות הריכוז.
במרכז העצרת הוצב כלוב על גבי משאית המדמה את משלוחי המוות בשואה, ועליה ילדים קטנים שענדו טלאי צהוב. חלק מהילדים אף חבשו כובעי ברט והרימו ידיהם לאות כניעה, באופן המדמה את תמונתו של הילד שהפכה סמל השואה.
רבים נחרדו מן המופע. הם לא האמינו שיש מי שמסוגלים לרדת לשפל מדרגה כזה. הרי הנאצים לא הבדילו בין דם לדם ושלחו למשרפות אושוויץ יהודים חרדים ויהודים ציונים כאחד. מי שמכיר את תעלוליהם של בני העדה החרדית, לא צריך להתפלא. המפגינים החרדים יכולים אף לראות במיצג השואה מחוות זיכרון לאחיהם שהופקרו לגורלם בידי רבם, אשר מילט נפשו מגיא צלמוות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם