מלחמת אחים ירוקה: מתקיני הקולטים הסולארים נגד היצרנים
היצרנים האמריקאים סובלים קשות מהתחרות הסינית. המתקינים נהנים מכך שיש פאנלים זולים שמאפשרים לתחום לפרוח. עסק ירוק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הקרב הזה מעניין לא רק מכיוון שמדובר בגרסה הירוקה והנדירה משהו של מלחמת אחים, אלא גם בגלל שהוא נותן הצצה לצומת דרכים קריטית בדרכה של תעשיית האנרגיה האמריקאית ואולי גם זו הגלובלית. על המאבק והמשמעיות שלו בכתבה הבאה. עסק ירוק.
הכל החל ביום רביעי, 19 באוקטובר 2011. באותו יום הגישה קבוצה של 7 יצרני פאנלים סולאריים תלונה למשרד המסחר האמריקאי (DOC) והוועדה האמריקאית למסחר בינלאומי (ITC) כנגד יצרני פאנלים סולארים סיניות. היצרנים האמריקאים טענו בתלונה כי הסינים מוכרים בארה"ב פאנלים סולאריים במחירי היצף בכדי לכבוש את השוק האמריקאי. הם ביקשו לחקור את העניין ולהטיל היטל היצף על היבוא מסין על מנת להגן על תעשיית האנרגיה הסולארית האמריקאית מתחרות בלתי הוגנת.
הנתונים אכן הראו שהסינים משתלטים בקצב מהיר מאד על השוק האמריקאי. נתח השוק של החברות הסולאריות בארה"ב הסיניות גדל מ-3% ב-1997 ל-54% ב-2011. במקביל, נתח השוק של היצרנים האמריקאים צנח באותה תקופה מ-47% ל-6% בלבד.
ליסה פרנסיס מ-Navigant Consulting הסבירה כי היצרנים הסיניים הגדולים, Yingli, Trina ו-Suntech מכרו
היצרנים האמריקאים טענו בתלונה שכל זה הוא תוצר של סובסידיות גדולות ותנאים מועדפים שניתנים ליצרנים הסיניים בידי הממשלה הסינית וגורמים אחרים בסין ומאפשרים לתעשייה הסינית לחתוך את המחירים באופן משמעותי ולמכור את הפאנלים הסולריים בארה"ב במחירי היצף. "אין שום הבדל (בין מתן הסובסידיות הללו) ובין אספקת חופן סטרואידים לאתלט", הסביר אז גורדון ברינזר, הנשיא של חברת SolarWorld בארה"ב (זו חברה גרמנית) שהובילה את התלונה והיתה למעשה החברה היחידה שהיתה מוכנה להזדהות. שש החברות האחרות נשארו אנונימיות מפחד לנקמה מצד הסינים.
לא עבר זמן רב לפני שהתברר שלא כל התעשייה הסולארית בארה"ב עומדת מאחורי התביעה לחקירה ולהטלת היטל היצף על היבוא הסיני. ב-20 לדצמבר פרסם ג'יגאר שאה, נשיא הקואליציה למען אנרגיה סולארית זולה מכתב פומבי לגורדון ברינזר בו הוא מבקש מהאחרון לבטל את התלונה, שלטענת שאה פוגעת בתעשיית האנרגיה הסולארית בארה"ב ומסבה נזק לסביבה ולכלכלה האמריקאית כאחד.
"להפחתת העלויות של תאים ופאנלים סולאריים והגדלת הפריסה (שלהם) יש תועלות כלכליות, בטחוניות ופיננסיות חשובות עבור ארה"ב. הבקשה מהממשל להתערב ובאופן מלאכותי לייקר את המחיר תגרום להאטה של הפריסה, תעלה במחיר של אלפי מקומות עבודה, תקטין את ביטחון האנרגיה ותשפיע באופן שלילי על הכלכלה שגם כך אינה יציבה. אם התלונה תצליח ומשרד המסחר האמריקאי יטיל היטלים משמעותיים על תאים ופאנלים סולריים מסין, זה ימחק את כל ההתקדמות שהתעשייה הסולארית השיגה עד כה", כתב שאה.
המסר שלו היה ברור – יש יצרנים ויש מתקינים. היצרנים סובלים קשות מהתחרות הסינית, אבל המתקינים נהנים מכך שיש פאנלים זולים שמאפשרים לתחום לפרוח ולשגשג. אם הפאנלים הסינים יתייקרו כתוצאה מהיטל היצף שיוטל עליהם, יכול להיות שהיצרנים האמריקאים יגדילו את נתח השוק שלהם, אבל השוק ככלל יצטמק וייפגע. עם כל הכבוד לסולינדרה וליצרנים אמריקאים אחרים שפשטו את הרגל, או נאלצו לצמצם את פעילותם, הסביר שאה, צריך לזכור שתעשיית האנרגיה הסולארית צמחה בשנה האחרונה מבחינת נתוני העסקה מ-93 אלף עובדים למאה אלף עובדים. הטלת מס, הוא הוסיף, תפגע בוודאות בצמיחה הזו.
ברינזר לא התעצל ועוד באותו יום השיב לשאה. אתה, הוא האשים אותו, מדבר בשם היצרנים הסיניים. "מר שאה והיצרנים הסינים מודעים היטב לכך שפרקטיקות המסחר הבלתי חוקי שלהם פוגעים בכלכלה האמריקאית וגורמים לאובדן של אלפי מקומות עבודה טובים במגזר היצרני", הוא כתב והוסיף כי SolarWorld והיצרנים האחרים מאמינים כי חברות שמפירות את חוקי המסחר הבינלאומיים ואלו של ארה"ב צריכות לתת את הדין על כך וכי אין לו כל כוונה לחזור בו מהתלונה.
להגנתו של בריזנר התייצבו גם אחרים שטענו ששאה צריך לזכור שמחיר זול זה לא הכל וצריך לבדוק את ההתנהלות שהובילה אליו וכשזו אינה חוקית, לפעול בהתאם. במקביל הוזכר כי מיליארדי הדולרים שהבנקים הסיניים מספקים בהלוואות לסינים יכולים לשמש בסופו של דבר לא רק להשתלטות על הייצור, אלא גם על ההתקנה של הפאנלים, באמצעות תחרות לא הוגנת על המחיר. ומה יגיד אז שאה?
שאה ראה לאן נושבת הרוח והחליט לשנות טקטיקה. הוא פרסם מאמר חדש ובו כתב שארה"ב צריכה להתעורר. היא כבר ממזמן איננה המעצמה היצרנית כפי שהיתה פעם. בסביבת העסקים הגלובלית של המאה ה-21 חסמים משמעותיים נעלמו וחוקי המשחק השתנו. חוסר ההבנה של האמיתות הללו, הוא הסביר, הוא השמן בגלגלי התלונה של היצרנים האמריקאים. בריזנר וחבריו צריכים להבין שאמריקה של היום איננה עוד מעצמת ייצור גלובלית, אלא אם כבר מובילה בתחומי החדשנות והטכנולוגיה.
השילוב של עיצוב אמריקאי וייצור גלובלי, הסביר שאה, מוביל את ההתפתחות הכלכלית של ארה"ב כיום. עיין ערך לדוגמה כל המוצרים של אפל, שמפתחים בקליפורניה ומייצרים בסין. ארה"ב צריכה לפתח את היתרון היחסי שלה בעיצוב חדשני וטכנולוגיה, בדיוק כפי שסין פיתחה בשיטתיות את היתרון היחסי שלה בייצור והפכה למעצמת ייצור גלובלית, הוא הוסיף.
שאה טען עוד כי המרכז של תעשיית האנרגיה הסולארית בארה"ב איננו עוד בייצור, אלא בהתקנות של פאנלים סולריים, תחום שמייצר מאה אלף מקומות עבודה כיום. מה שאנחנו צריכים, הוא סיים, איננה מלחמת סחר שתהרוס שרשרות אספקה גלובליות ותפגע בעובדים אמריקאים, אלא חשיבה של המאה ה-21 שממקסמת את היתרונות היחסיים של כל שחקן בתחום.
זו מן הסתם איננה המילה האחרונה בתחום ואני מניח שעוד נשמע מבריזנר ואחרים תשובה בעניין. כך או אחרת, מעניין לראות כאן את ההתנגשות בין שני חלקים של אותה תעשייה שפעם היו מאוחדים תחת חזון אחד, עד שבאו הפאנלים הסיניים הזולים ופערו ביניהם תהום כמעט בלתי ניתנת לגישור.
על הכף מונח כביכול העתיד של 11 אלף עובדים בייצור פאנלים מול העתיד של מאה אלף עובדים בהתקנות פאנלים, אבל למעשה מדובר במשל שהנמשל שלו נוגע לכלכלה האמריקאית כולה. האם זו יכולה לחזור לפסים יצרניים ולהתבסס מחדש ככח גלובלי שמספק לעולם מוצרים מתקדמים ומתוחכמים, או שמדובר בחלום באספמיה וארה"ב צריכה להתמקד בפיתוח היתרונות היחסיים שלה בחדשנות וטכנולוגיה ולשכוח מייצור?
ימים יגידו מהי הדרך הנכונה להעלות את הכלכלה האמריקאית על הפסים. בינתיים אפשר אולי יהיה ללמוד על העתיד הזה ממה שיקרה בתעשייה הסולארית. בינתיים מחכים שם, כמו בסין ובשאר העולם, להכרעה של משרד המסחר האמריקאי. עד שזה יקרה ימשיכו היצרנים והמתקינים להתכתש ביניהם, בעוד הסינים, כרגיל, ימשיכו לגרוף את הקופה כולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם