בנעליו של גנדי: הצום כדרך מחאה בהודו
שביתות הרעב של הפעיל החברתי אנה הזארה כדי לקדם חקיקה נגד שחיתות עוררו ויכוח לגבי השימוש בצום כדי לשנות מדיניות
גנדי הצדיק את השימוש בשיטה זו כחלק מתפיסת עולם כוללת ונרחבת יותר שהיה לה קשר ישיר, לפי רעיונותיו, אל אופן המאבק הלא אלים שהוא בחר לנהל. הוא הצדיק את פעולותיו בכך שבעצם הצום שלו הוא פועל ללא אלימות כלפי הצד היריב והוא היחידי אשר סובל מכך.
מאז ימיו של גנדי, וכחלק ממורשתו בהודו, קמו לו ממשיכים רבים אשר טענו שהם פועלים בהשראתו ולפי עקרונות המאבק שאותן התווה, שכללו גם כן את הפרקטיקה של צום כאמצעי השפעה. באמצעי זה נעשה שימוש לאורך ההיסטוריה של הודו העצמאית, וגם בעיתונות בת זמננו אפשר למצוא מדי פעם ידיעות על אנשים אשר בחרו בצום ללא הגבלת זמן בכדי למחות כנגד עוולות שונות שנעשו להם על ידי הממשל או גורמים בעלי כוח. צומות אלו של אנשים ללא מעמד ציבורי בולט הסתיימו לעתים במותם.
מנגד, ישנם מבקרים רבים אשר טוענים ששיטה זו כאשר היא מתבצעת על ידי דמויות בעלות מעמד ציבורי בולט מתוך מטרה להשפיע על המדיניות, היא בעייתית ובמידה רבה סותרת את המסגרת הדמוקרטית במדינה.
מבקרי השיטה טוענים שהשימוש בצום ללא הגבלת זמן על ידי אדם בעל מעמד ציבורי הינו שווה ערך לסחיטה של הממשל ועל כן הוא נועד לעקוף את שיטות המחאה וקבלת ההחלטות המקובלות במדינה דמוקרטית.
אם הצום הראשון של הפעיל החברתי, אנה הזארה,התקבל בהתלהבות רבה והצית את תחילתה של תנועת המחאה, הביקורת עליו ועל השימוש שהוא עושה בצום החלו להישמע מספר חודשים מאוחר יותר. בתחילת אוגוסט, האזרה, שהיה מעודד מהתמיכה הציבורית שקיבל, ומנגד מאוכזב מכך שהחקיקה נגד שחיתות לא מתפתחת בכיוון שהוא וחברי תנועתו דרשו, החליט להכריז על צום נוסף.
בעקבות קריאותיו להמונים ללכת אחריו ולצום, הוא נעצר. הצום השני החל ב-16 באוגוסט, כאשר הוא שהה במעצר, ונמשך 11 יום, במהלכם השיל הזארה בן ה-74 אחד עשר קילוגרמים ממשקלו.
צום זה הוביל לביקורת רבה על כך שהוא משתמש באמצעים של סחיטה כנגד הממשל הנבחר. ראש ממשלת הודו, מנמוהן סינג, אמר בנאום בפרלמנט ביום לאחר תחילת הצום שהוא מכיר בכך שהזארה שואב השראה מאידיאלים גבוהים, אבל הנתיב שבו הוא בחר ללכת כדי לכפות על הפרלמנט את טיוטת הצעת החוק מטעה לגמרי את הציבור.
בכלי התקשורת נערכו דיונים סביב השאלה האם שיטה זו לא משנה את חוקי המשחק של האופן שבו יש לנהל המחאה. ביקורת זו לא נשמעה רק מצדה של הממשלה, אשר הייתה מושא הביקורת העיקרי של התנועה, אלא גם מקרב חוגים נוספים בעיתונות ובאינטליגנציה במדינה.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך שהביקורת לא
מנגד, תומכיו טוענים ששיטת מחאה זו היא לגיטימית לחלוטין ושהזארה הוא ממשיך דרכו של גנדי. לכן, לממשיך דרכו של מי שהחל עם יישום הפרקטיקה של צום כאמצעי לחץ לשינוי מדיניות הממשל יש את כל הלגיטימציה לפעול באמצעים גנדיאניים וביניהם גם להשתמש בצום. ניתן אף לטעון שגם התקשורת מצדה מעודדת את פעולותיו של האזרה בכך שהיא, כמעט ללא יוצא מן הכלל, משווה בין הזארה לבין גנדי ומציגה אותו כאחד מממשיכי דרכו בהודו של ימינו.
אם כן, עושה רושם שקונפליקט זה לא יבוא על פתרונו בתקופה הקרובה. מצד אחד, התומכים בשיטה זו טוענים שכאשר המשתמש בה נחשב לאדם בעל סמכות מוסרית גבוהה אשר פועל לפי דרכו של גנדי ומקיים את מורשתו בכל הנוגע למאבק אזרחי לא אלים, היא לגיטימית בהחלט כדי לסחוף את ההמונים, דבר שאכן התרחש בהצלחה מרובה בשלביה הראשונים של התנועה למלחמה בשחיתות.
מנגד, גנדי פעל בנסיבות שונות לחלוטין ואל מול שלטון קולוניאלי שהיה במהותו מפלה ומדכא. המבקרים של הצום כאמצעי לחץ טוענים ששיטה כזו היא לא לגיטימית במסגרת הדמוקרטיה הפרלמנטרית בהודו העצמאית.
טענה נוספת כנגד המשתמשים בשיטה זו שההצדקה של גנדי לפעול בשיטה כזו לוותה בתפיסת עולם כוללת יותר אשר במהותה סבבה סביב הרעיון של אי אלימות והסבל האישי. לעומתו, המשתמשים האחרים בפרקטיקה זו לא עושים בה שימוש נאות וראוי, כמו זה שעשה גנדי, ובעצם בכך הם פועלים לסחוט את הממשל כדי להגיע להישגים.
לנוכח פעולותיו של הזארה והתנועה שהוא מוביל, לשאלת הלגיטימיות של הצום כאמצעי לחץ על הממשל אין פתרון חד משמעי. מצד אחד, לאחר הצום של הזארה באוגוסט הוא קרא לעוד שני צומות מוגבלים בזמן כדי להניע מחדש את התנועה, שאיבדה מעט מומנטום, ושלא כל כך עזרו.
מצד שני, עצם הקריאה של אדם בעל דימוי ציבורי מכובד ביותר בהודו לצום ולסכן את בריאותו כמחאה כנגד השחיתות הייתה הגורם אשר הצית את תנועת המחאה ההמונית ביותר שידעה הודו מעל עשור והצליחה להשפיע על פעולותיו של הממשל.
עושה רושם ששאלת הצום ככלי לגיטימי להשפעה ציבורית תישאר עוד זמן רב בהודו כל עוד יהיו אנשים אשר יהיו מוכנים להצהיר על עצמם כממשיכיו של גנדי ולפעול לאור תורתו. לכן, במידה רבה אפשר לטעון שהלגיטימיות הציבורית של ניהול מאבק אזרחי המוני בהודו של ימינו קשורה קשר הדוק למורשתו של אבי האומה ההודית, מהטמה גנדי, אפילו אם הנסיבות או מטרות המאבק הן לא בעלות אופי גנדיאני מובהק.
איתמר באומר הוא כותב באתר iAsia, האקטואליה והפרשנות על מזרח אסיה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם