גרינווש? כן, אפשר ללמוד גם מכיל ובזן
בגלל היסטורית הזיהום, החברות צריכות להשקיע ולקדם הכשרת דור חדש של אקדמאיים שיעסקו בסביבה. חבל שלא בחרו בפריפריה
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
ספק אם ניתן ללמד בתואר ראשון וללא בסיס ידע רחב נושא מורכב כמו קיימות, אבל ללא ספק חשוב מאוד לחבר בלימודים אקדמאיים בין שיקולים כלכליים, חברתיים וסביבתיים. אולם, שיתוף הפעולה בין החברה לישראל, כיל ובזן לבין המרכז הבינתחומי בהקמת בית הספר לקיימות מעלה גם מספר נקודות אחרות למחשבה.
◄הקורס לציניות סביבתית
◄לא היססתי לקבל את תמיכת בזן וכיל
השאלה הראשונה של רבים היא ללא ספק האם חברות עם רקורד סביבתי מעט בעייתי כמו כיל ובזן יכולות להיות שותפות למיזם שכזה, או שזו הוא רק פופוליזם? קל מאוד לפטור את השאלה ולומר שזהו "גרין-ווש", אבל התשובה לשאלה זו מורכבת יותר. ראשית, למרות שהן כיל והן בזן עדין מככבות ברשימת העסקים המזהמים בישראל שתיהן השקיעו בשנים האחרונות מחשבה מעמיקה בהטמעה של מודל הקיימות, הלכה למעשה, בתהליך הייצור שלהן וכן כסף רב בטכנולוגיות ובפיתוחים סביבתיים. השקעות אלו הובילו לשיפור לא מבוטל בביצועים הסביבתיים של החברות, גם אם יש מקום להמשיך ולהשתפר.
על כן אולי דווקא הן, ברוח הקיימות, צריכות להיות אלו שישקיעו ויקדמו את הנושא במדינה ויכשירו דור חדש של אקדמאיים עם ראייה רחבה וארוכת טווח המשקלל בין צרכי הדור הזה לאלו של הדורות הבאים. ובכלל, אם כבר המזהם צריך לשלם, אז התשלום הנכון ביותר הוא לקידום השיח והנושא הסביבתי. כי בינינו, מה עדיף, לזהם ביום ולתרום לבית החולים או לבית האבות בלילה?
שכר לימוד גבוה
כמובן שעולות כאן גם שאלות בדבר מידת ההשפעה של החברות העסקיות על תכני התוכנית, המרצים בה והמחקר שיתקיים בבית הספר לקיימות, אולם על כך אני חושב שראוי שנסמוך על המרכז הבינתחומי ויושרתו.
אולם שאלה לא פחות חשובה היא במי להשקיע? האם לא כדאי היה לחברה לישראל להתחיל את השקעתה האקדמית דווקא בלימודי ההנדסה והמדעים ולהכשיר מהנדסים ומנהלים שיוכלו להוביל את השינוי מבית? והאם הבחירה בהקמת בית ספר לקיימות במרכז הבינתחומי ושילוב לימודי הקיימות עם מסלולי לימודים בעלי אוריינטציה כלכלית-חברתית לצד הכשרת בוגרים למגזר הציבורי היא ניסיון לשנות את כללי המשחק מבחוץ במשק ואצל הרגולטור?
אבל הכישלון הגדול ביותר של החברה לישראל ובנותיה, שמעלה תהיות בדבר הבנתן האמיתית את נושא הקיימות, הוא הכישלון החברתי שמתבטא בבחירה בשותפות עם המרכז
הבינתחומי בהרצליה. חשוב לציין כי המרכז הבינתחומי הינו מוסד אקדמי מוביל ופורץ דרך ונכון עשה שביקש לקדם את התוכנית אצלו. אולם הבעיה אינה בו אלה בשותפות שלו. האם לא נכון היה שכיל, שמירב פעולתה בדרום הארץ, ובזן, הפועלת במפרץ חיפה, היו משקיעות את כספן על פי מודל של כלכלה מקומית וצדק חברתי-סביבתי במוסדות האקדמיים באזור פעולתן?
ומעבר לכך, האם דווקא המרכז הבינתחומי, שהוא מוסד אקדמי פרטי בו שכר הלימוד הוא כפי שלושה משכר הלימוד באוניברסיטאות והמכללות המתוקצבות על ידי המדינה הוא המקום להתחיל בו את בשורת הקיימות בישראל? האם זו הזדמנות שווה, כפי שהקיימות מלמדת אותנו? הידע והמודעות בנושא איכות הסביבה והקיימות כבר מזמן אינם נחלתם של ארגוני סביבה בלבד, אבל נדמה כי גם לכיל ולבזן יש עוד כמה דברים ללמוד בבית הספר לקיימות.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום איכות הסביבה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם