על נאמנות ודעות קדומות
העובדה המשמחת שבזמן האחרון לא היו פיגועי אוויר גורמת ללא מעט ישראלים לטוס בחברות של גויים. על נאמנות ודעות קדומות
אני מתאר לי שיש עוד גברים במעמד הביניים שיצא ככה שהתחתנו עם נשים מארצות רחוקות, זה לא ממש הצליח, וכעת יש להם ילדים שהם צריכים להטיס, במקרה של הבת שלי, לפחות ארבע פעמים בשנה מאמריקה.יש לי חבר צעיר במרכז הארץ שגם לו נולדה ילדת חוץ כזאת, והוא לא ראה אותה כבר יותר מחמש שנים, כי אין לו כסף לטלפן לסוכני הטיסות.
לא די שבגלל מחירי הדלק התייקרו הטיסות, כמעט בכל המקרים שבהם ביקשתי הקלות ונקודות, נתקלתי בבירוקרטיה מסובכת, שיטת נקודות מעורפלת, והנה, בעוד שבועיים בתי מגיעה בחברת דלתא, והנה שוב דוקרת אותי אותה סיכת הבגידה החלודה המכאיבה לכל פטריוט שמאלני עייף שמרגיש שדגל המדינה הוא גם קצת שלו.
"פעם האנשים היו פחות חושבים על הפן הכלכלי", אמרה לי סוכנת טיסות נבונה וותיקה, "אבל השתנו הזמנים והיום הלקוחות לא חושבים על חברות הטיסה אלא על הטיסות הכי זולות, אפילו אם מדובר לפעמים בחניות ביניים מעייפות עם המתנות ארוכות".
גם עצם העובדה המשמחת, טפו טפו ועוד טפו לשנה הבאה, שבזמן האחרון לא היו פיגועי אוויר - רוב האסונות הם ימיים, לא כולל קברניטים איטלקים ארנביים - גורמת ללא מעט ישראלים גאים לשבור את החוזה הבלתי כתוב שלהם עם חברת התעופה שלנו ולטוס בחברות זרות, שבדרך כלל זולות יותר ושיטת הניקוד שלהן ידידותיות יותר.
וחשוב לי להדגיש: הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בחברת טיסה שפעם הייתה העדיפות הראשונה והבלתי מתפשרת שלנו, אבל מניסיוני האישי העגום, אחרי שהבת שלי טסה עשרות פעמים במשך יותר מעשר שנים, הפעם היחידה שבה זכיתי בטיסה תמורת נקודות הייתה כשהגעתי למנקדת הראשית של החברה, שכנראה זמזמה אי פעם כמה מהשירים העתיקים שלי, וקיבלתי "טיפול סלב" וטיסת נקודות, משהו שהוא בניגוד לכל העקרונות שלי.
בדרך כלל הם נותנים לך תאריכים מנוקדים שלא מתאימים לתאריכים שאתה רוצה, שהם התאריכים של חופשות בית הספר באמריקה, ואתה נאלץ להתקפל ולשלם עוד 400 דולר לעומת החברות של הגויים, שבהן אתה לא מקבל "ידיעות אחרונות", תסלחו לי על הביטוי, כשאתה מהדק חגורה, אבל אם אתה מוחא כפיים בנחיתה זה לא בגלל הרגשת הביטחון אלא בגלל חדוות החיסכון.
עד כה סיבת הנאמנות היחידה לאב המטיס הזה הם חבריי מהסיוע האווירי של הפלוגה - קפטנים ונווטים באל על - ואני יודע כמה החברה הזאת יקרה וערכית להם.
לדעתי, הם גם צריכים להיות הראשונים שישאפו לשינויים מרחיקי לכת בחברה שסיסמתה היא "הכי בבית בעולם", שנכונה כיום בערך כמו שגלי צה"ל היא הבית של החיילים, בעיקר
אם נוסיף על כך את חוקי התיאוקרטיה שלנו, שלפיהם הטיסה אסורה בימי שישי ושבת, משפט הפתיחה הידוע של החברה הלאומית שלנו "אנחנו יודעים שהיו לכם אפשרויות רבות ושמחים שבחרתם לטוס איתנו" מקבל משמעות אחרת לגמרי ומעלה מחשבות פילוסופיות מוסריות עמוקות על חופש הבחירה.
כל הכתוב לעיל הוא רצון לתיקון, ועדיין מחכה לכתב חוקר, הייתה פעם חיה כזאת, שיעזור לחברה האהובה הזאת לבדוק את עצמה מחדש, ולהחזיר את אמון הציבור שחלק מהתרפיה שלו היא לעוף מפה לחו"ל.
בארץ שאין לה גבולות, שלפחות בשמים יהיה איזה גבול.
זה כבר הפך לחלק מהמסורת היהודית. פעם בכמה שנים עולה הרעיון להנציח את פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ולקרוא על שמו רחוב.
בפעם האחרונה נדחתה ההצעה על ידי ראש עיריית ירושלים לשעבר החשוד לכאורה במעשי הונאה ושוחד, אהוד אולמרט (שאין ספק שיום יבוא ויאשרו רחוב קטן גם על שמו).
כמי שהכיר את הנביא היהודי האחרון, מורו ורבו היה מבטל את הרעיון הזה בהינף יד. כל רעיון הכבוד והכיבודים היה רחוק ממנו, והדבר האחרון שאליו השתוקק האיש החכם וצנוע הזה היה להיות כביש.
כעת מבטיח ראש העיר הנוכחי של עיר הבירה ניר ברקת לשקול מחדש את האפשרות שבכל זאת אולי כדאי למצוא איזה רחוב שיישא את שמו של ליבוביץ', אף על פי שכל מי שמעריץ אותו כמוני יודע - הכתובת שלו חקוקה בלבו ובספרי ההגות המופתיים שהשאיר אחריו.
אם בכל זאת רוצים חסידיו להיות מהפכניים יותר מדפני, ולהכריז על רחוב על שמו של רבם, אפשר בקלות לצאת באיזה לילה גשום ולקחת איזה רחוב ישעיהו נגיש, כמו למשל רחוב ישעיהו בתל אביב, קרוב מאוד לרחוב "השל"ה" - ע"ש הרב ישעיהו הלוי, שלכל הדעות כבר די נמאס לו להיות הרחוב שכל חולה דווי שמגיע למרכז קופת החולים של "מכבי" דורך עליו - כל מה שצריך לעשות זה להוסיף "ב'" אחרי השם, והנה יש לנו שם "ישעיהו ב'", על שם נביא מאוחר.
אם זה לא מצליח בתל אביב, אל תתייאשו בקלות. אפשר לחדור בלילה לפתח תקווה, ולדפוק הסבת שם רחוב ברחוב ישעיהו שלהם, על שמו של שר הדואר לשעבר ישראל ישעיהו, שהיה בעיקר מצחיק. וכמה כבר אפשר לצחוק בפתח תקווה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם