איך שגלגל מסתובב: מיחזור הצמיגים מתעכב
חוק מיחזור הצמיגים קובע שיש למחזר 85% מהם עד סוף 2012, אך כיום ממוחזרים פחות מ–25% מהצמיגים המיועדים לכך. במפעל טיירק, היחיד שעושה זאת בישראל, מתרעמים: "לשר ארדן יש מחויבות גדולה לנושא, אבל הדברים לא מחלחלים לשדרה המבצעת". במשרד להגנת הסביבה דווקא מדווחים על התקדמות
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
המפעל, טיירק שמו, הוקם באזור התעשייה שח"ק מעל ואדי עארה על שטח בנוי של 4,000 מ"ר, והורכבו בו מכונות ענק שמסוגלות לבצע את תהליך מיחזור הצמיג מסיום חייו על הכביש ועד הפיכתו לחומר גלם לתעשיות הגומי, הברזל והטקסטיל.
חוק מיחזור הצמיגים מ-2007 קבע מכסות מיחזור, ואלה הוטלו על יבואני הצמיגים. עד הקמתו של מפעל טיירק מוחזרו כ-6,000 טונות צמיגים בשנה (מתוך יותר מ-50 אלף טונות - כ-3.5 מיליון צמיגים שמתבלים בשנה), והיום תפוקת המפעל מאפשרת לו למחזר את כל המכסה השנתית של צמיגים שסיימו את דרכם על הכביש בישראל.
על-פי החוק, עד סוף 2012 יש למחזר 85% מהצמיגים והשאר ייטמנו בהשגחה באדמה או יועברו לשימוש במדינות עולם שלישי או בתעשייה בסין. בינתיים, למרות החוק היומרני, המספרים רחוקים מלהשביע רצון. מנתוני המשרד להגנת הסביבה לשנת 2011 עולה כי מתוך 34 אלף טונות צמיגים שמחויבים במיחזור, רק 6,000 טונות מוחזרו ועוד 2,000 הועברו
החוק אמור למנוע את השלכת הצמיגים בוואדיות ובחופי הים ולמזער את השימוש בהם כגורם בעירה מזהם, אבל אסעד טוען שהבירוקרטיה הישראלית מתקשה להעדיף מיחזור על פני הטמנה: "אני עובד היום קשה הרבה יותר מאשר בתקופה שלי כלוחם בצבא. יש לנו מפעל מיחזור שהושקע בו הון עתק, אבל המשרד להגנת הסביבה לא עומד מספיק על המשמר על יבואני צמיגים שמעדיפים, בניגוד לחוק, למכור אותם תחת מעטה של שימוש חוזר, אף שמעשית מדובר בפסולת גומי. לי עולה בערך 1,000 שקל לטונה מהרגע שאני מקבל את הצמיג עד שהוא הופך לחומר ממוחזר, ואם אין לי הכנסה של 1,400 שקל, אני מפסיד".
תהליך המיחזור בטיירק מרתק. משאית עמוסה צמיגים מגיעה למפעל, נשקלת, ולאחר שמוצאות תעודות איסוף ושקילה היא עוברת למיון ראשוני במגרסות ענק שטוחנות את הצמיג ומפרידות אותו ממרכיביו - גומי, ברזל וטקסטיל (בעיקר ניילון). בטקסטיל (15% ממרכיב הצמיג) משתמשים לערבוב חול בחוות סוסים למשל, הברזל (15%) הוא חומר בעירה בתעשיות הברזל והפלדה, ואת הגומי (70%) הופכים לפתיתים המשמשים למשטחי משחקים ובעתיד לבניית כבישים.
המשרד להגנת הסביבה מימן ניסוי של טיירק ושל החברה הלאומית לדרכים (מע"צ לשעבר) שמשולבות בו אבקות גומי בתערובת האספלט, והדבר אמור לשנות את תכונות הכביש ולהפוך אותו לאלסטי, שקט יותר ונסדק פחות. בארה"ב כבר משתמשים בתערובת הזאת, אבל כאן הניסוי נמשך מ-2009 ומתקדם בעצלתיים למורת רוחו של אסעד.
רק 30% ממוצרי הגומי של טיירק משמשים את השוק המקומי, והשאר נמכר בלית ברירה לחו"ל במחירים נמוכים. אסעד: "מבחינה כלכלית הגומי זול לשימוש אפילו יותר מהחול שמפוזר לכאורה בחינם בגני הילדים, אלא אם כן לא מטפלים בחול כמו שצריך - ולא מטפלים. צריך לסנן חול בגני הילדים, להחליף אותו ולעשות בו בדיקות מעבדה. נעשו בדיקות ב-22 גני ילדים ונמצאו בחול קוליפורמים, שברי זכוכית וצואת חתולים מסוכנת מאוד. "לשר גלעד ארדן מחויבות גדולה לנושא, אבל משום מה הדברים לא מחלחלים ממנו לשדרת הפקידים המבצעת. צריך לאכוף את החוק ולעודד מיחזור. יש למשרד כסף מהיטלי הטמנה ומקנסות, רק צריך להניע את זה", הוסיף אסעד.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד רואה חשיבות גבוהה בקידום מיחזור הצמיגים ופועל בכמה מישורים למציאת פתרונות קצה לגומי שמקורו בצמיגים משומשים: מקדם תקינה עבור שימושי הנדסה אזרחית, ובהם שימוש בצמיגים כחומר מילוי לקירות תומכים, לתשתיות אתרי פסולת ולגני משחקים. החברה הלאומית לדרכים מבצעת ניסוי שאת מחציתו מממן המשרד לסלילת כביש בגומי אספלט, ועל־פי הערכות החברה, כאשר השימוש בו יהיה מלא ינוצלו כ-10,000 טונות גומי בשנה; המשרד מקדם החלטה שתחייב את משרדי הממשלה המבצעים פרויקטים בתחום התשתית להשתמש ב-20% מחומר ממוחזר שמקורו בפסולת בניין ובגומי מצמיגים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם