למה לא אלג'יריה
איסור על יהודים לחיות ביו"ש כמוהו כאיסור על צרפתים לחיות בצרפת, לא באלג'יריה. אף צרפתי לא ישלים עם גזרה כזו, ואסור שיהודי יסכים לפגיעה גזענית כזו בזכותו
הגדרת השליטה היהודית בחלק מהארץ כ"כיבוש", לעומת שליטה "חוקית" – בינתיים - באזורים אחרים, מתבססת אך ורק על "קו ירוק" מקרי, שהתקיים 19 שנים בלבד, כמחצית האחוז מתולדות עם ישראל.
ראוי לזכור שמלחמת העולם השנייה פרצה כתוצאה בלתי נמנעת מהמדיניות השגויה של צ'מברליין ודאלאדייה, ראשי הממשלות של בריטניה וצרפת, שהאמינו כי ויתורים לתוקפנות הנאצית עשויים למנוע מלחמה. מאז עבר עם ישראל שיאים של שואה ותקומה, חידלון ועצמאות, וניתן היה לצפות שלקח ההסכם האומלל במינכן 1938 נלמד והוטמע בתודעתנו הלאומית.
מלחמת העולם השנייה פרצה למרות "שלום מינכן", ותוך זמן קצר קרס צבא צרפת נוכח כוח המחץ הגרמני. שרידיהם של צבאות צרפת ובריטניה נהדפו מערבה, אל חוף הים, ונחלצו בעור שיניהם באמצעות פינוי נועז מחוף דנקירק.
באותה עת דרך כוכבו של הגנרל דה-גול, שהתריע מפני המפלה הצפויה, ואשר מיד לאחר התבוסה הקים את תנועת השחרור הצרפתית מעול הכיבוש הנאצי. בפנייתו הנרגשת לעם הצרפתי, אמר: "צרפת הפסידה בקרב, אולם צרפת לא הפסידה במלחמה. אמנם שליטים שזכו לשלטון נכנעו בהיתפסם לבהלה, שכחו את צו הכבוד והסגירו את הארץ לעבדות. אולם שום דבר אינו אבוד". רק כעבור 5 שנות מלחמה, ובסיוע אדיר של המעצמות, עלה בידו להשיב לעם הצרפתי את מולדתו הכבושה ואת כבודו.
השאיפה לשלום-בכל-מחיר מביאה את משיחי השקר של "השלום" להזכיר דווקא פרק אחר בחייו של דה-גול ואת נכונותו לוויתורים מפליגים, שכתוצאה מהם נסוגה צרפת ממושבתה לשעבר והעניקה לה עצמאות.
למעשה מנסים לשכנע אותנו לסגת מ"השטחים" ולהעבירם לבעל-הבית האמיתי כביכול, הארגון לשחרור פלשתין (כולה!). הכמיהה ל"דה-גול ישראלי" מתעלמת מההבדל העקרוני בין שני המצבים: צבא צרפת היה כובש זר בארץ לא לו, ואילו צה"ל איננו כובש זר בארץ ישראל.
מכאן שהשוואה זו עם צרפת אינה תקפה. נכון יותר להשוות את 18 שנות אוסלו ל-7 שנות העיוורון וההתפוררות של צרפת מול עליית כוחם של הנאצים, מ-1933 ועד 1940. גם אצלנו ניתן להבחין בתהליך דומה, שעלול להפוך את חבלי הארץ ששוחררו ע"י צה"ל לשטחים כבושים, הפעם ללא מירכאות, על ידי צבא הכיבוש הפלסטיני שאותו חימשה ישראל במסגרת מצעד האיוולת האוסלואידי.
ההתנחלות ביש"ע איננה קולוניאליזם. איסור
הצרפתים לא השלימו, ובוודאי לא חגגו, בעת הנפת דגלי גרמניה וצלב הקרס בלב בירתם. מדהים ומעציב לראות את הקיצוניים של "השלום" צוהלים יחד עם הלאומנים הערבים לנוכח האפשרות לראות את דגלי צבא הכיבוש הפלשתינאי על חומות ירושלים ובכיכרות ת"א.
אין הכרח לחזור על מסלול הדמים שאחריתו ידועה מראש – של דאלאדייה, דנקירק, דה-גול, ועל הצורך להיאבק על הקיום בתנאים בלתי אפשריים. המסקנה: להינתק סופית מתהליך אוסלו ולמנוע הקמת מדינה פלסטינית. זה מה שנדרש ומצופה מראש הממשלה נתניהו.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם