מכתב ל"ממי" מהפרסומת של ישראכרט
פרסומות מיועדות לגרום לנו להוציא כסף על דברים שאין לנו צורך בהם. מי ישמור על האינטרס הציבורי ויגביל אותן?
וכל כך התחשק לי להגיד לך: "לא, ממי, לא חייבים". לא חייבים לשפץ, לא חייבים אירוע, לא חייבים חופשה יקרה. את כל כך רגילה לחשוב, ממי, שהדברים שאת רוצה הם כאלו שעולים כסף, הרבה כסף, שאת לא מעלה בדעתך שזה לא באמת ככה.
הדברים שגורמים לנו באמת אושר, וזה הוכח באינספור מחקרים, הם ממש בחינם. שיחה עם חבר, סקס עם האישה, להתנדנד עם הילד. כשהתינוק שלך קורא לך "אמא" בפעם הראשונה זה מרגש בדירה עם חרסינה מ"איציק ובניו" לא פחות מבדירה מפוארת עם שיש איטלקי. לשכב בשמש על חוף הים זה נעים באותה מידה אם את לובשת בגד ים מהשוק או בגד ים מכיכר המדינה.
את לא יודעת את זה, ממי, ואת ממש ממש לא אשמה. את לא אשמה כי מגיל אפס מרגילים אותנו לחשוב שאושר נקנה בכסף. שטעם החיים זה קוקה קולה, שאם נשתה מכבי יהיו לנו חברים, שאם ניתן לילד מטרנה אז הוא יהיה קרוב לאמא.
החתונה תהיה לא פחות מרגשת
החברות המסחריות וחברות הפרסום רוצות שנוציא הרבה כסף. חברות האשראי והבנקים רוצים לגרום לנו לקחת הלוואות גדולות ולשעבד אותנו. זו זכותם. אבל לנו אסור לשכוח שהם משקרים. החופשה בצפון תהיה לא פחות מהנה אם נישן אצל חברים או אצל הדודה, החתונה תהיה לא פחות מרגשת אם שמלת הכלה תעלה מאתיים שקל.
האינטרס של החברות להרוויח כסף ברור. אבל הכסף שהן מרוויחות הוא שלנו, ולכן האינטרס שלנו הוא הפוך. להוציא פחות כסף זו הדרך היחידה שלנו להימלט ממעגל הצרכנות-עבודה המטורף, ממצב בו אנחנו עובדים עשר שעות ביום, לא רואים את הילדים שלנו, לא מבלים עם בני הזוג שלנו, אין לנו
זמן לשמוע מוזיקה, אין לנו זמן לראות את הים והשקיעה.
מי מגן על האינטרס הזה שלנו? מי יספר לממי שלא חייבים אירוע "יפה", שלא חייבים חופשה יקרה? עשרות שנים לקח עד שחויבו חברות הסיגריות להזהיר את הציבור שהסיגריות מסוכנות לבריאות. מי יודע כמה זמן עוד ייקח עד שאזהרה דומה תופיע על קולה או על תמ"ל. ומי יודע מתי יוגבלו פרסומות למוצרי צריכה מהסיבה הפשוטה שהן מנוגדות לאינטרס שלנו של הציבור, של הרוב. הכוח שמשרת את האינטרס של החברות הגדולות ובעלי ההון ופוגע באינטרס הציבורי צריך להיות מוגבל. מישהו צריך לשמור עלינו. בשיטות ממשל מסוימות קוראים לו "המדינה".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
