6,040 שקל, ולא שקל יותר
חוק המזונות דן אמהות חד הוריות לעוני כשהוא קובע עבורן תקרת שכר מגוחכת. עכשיו הן יוצאות לקרב על זכויותיהן
יכולות לרתום את עצמן קדימה, לכוח פוליטי, סולידרי וחזק, כזה שמבין את כללי המשחק ושיכול לשנות את המציאות המדינית המעוותת שבה הן חיות.
והנה זה קורה. 25 נשים התארגנו לפני חמישה חודשים לקבוצת עבודה פוליטית ומעשית. בימים אלה היא פורצת בקמפיין ארצי אשר ינוע לכיוון הכנסת, כדי לגרום לשינוי חוק המזונות, שישנה את חייהן ואת חיי ילדיהן.
קבוצה של ז'אן דארקיות שלא נלחמות להיות טייסות בצה"ל אלא מניפות דגל של נשים שהמדינה דנה אותן ואת ילדיהן לעוני בכך שהיא קובעת תקרה של 6,040 שקל ל'חוק המזונות'. כלומר, אם אישה באה למוסד לביטוח לאומי ואומרת: "בן זוגי לא משלם מזונות, ואני מרוויחה משכורת בת 6,041 שקל ומעלה", בביטוח לאומי אומרים לה שהיא לא זכאית למזונות.
בעצם, המדינה החליטה לדון קבוצה ענקית של נשים לחיי פרזיטיות כפויה והבטחת הכנסה. תחליטי, אומרת המדינה לאישה המבועתת שגם נפרדה מבעלה וגם נותרה בלי דמי מזונות עבור הילדים. אם את רוצה מזונות, אסור לך ללמוד, להתפתח, להרוויח, להתקדם בחיים, לשאוף. אם את מקבלת מזונות - שבי בבית ואל תזוזי. תחיי בצמצום מהקצבה שאת מקבלת. בקיצור, קבלי את המזונות ותיענשי על זה שאת בוחרת בזה.
ובעצם, למה ומה פתאום? מתרוממות מהספסל החד הוריות ושואלות. למה זה מגיע לנו? אחרי הכל, אנחנו אלה שנשארות עם הילדים, והגברים הסתלקו ולא חולקים איתנו את ההוצאות הכלכליות עבור הילדים שהם ילדו איתנו? ובאיזו זכות נוהגת כך המדינה כלפי הנשים שמגדלות את הילדים האלה, שעוד דקה יהיו האזרחים הבאים ויתגייסו לצה?ל? ולמה מגיע לנשים עונש שני, או התעללות שנייה, בחסות המדינה?
ולהלן מנגנון ההיגיון המעוות שניסח חוק המזונות: כאשר הבעל מסתלק מחובתו לשלם מזונות לילדים אחרי פרידה (יש גם מושג שנקרא "מזונות אישה" שבו אנחנו לא דנים פה), ניצבות בפני האם שמפרנסת את הילדים לבד שתי אופציות: לפנות לביטוח לאומי או לגשת להוצאה לפועל.
וכאן בדיוק טמונה הבעיה. כי אם האם פונה לביטוח לאומי, היא צריכה לעבור מבחני הכנסה - כלומר מתייחסים למזונות כמו אל גמלה, ואז מגבילים אותה ביכולת ההשתכרות שלה.
ואם היא פונה להוצאה לפועל ופותחת תיק מזונות, מופעל מנגנון גבייה רגיל - כלומר פותחים תיק, מעקלים משכורת, רשיון רכב ומוציאים צו איסור יציאה מהארץ. אם מצליחים להשיג את האב שאינו משלם, היא מקבלת כסף. אם לא מצליחים לשים עליו יד - היא נשארת בלי המזונות.
הנשים שפונות לביטוח לאומי לעומת זאת, מקבלות מיד חלק מהסכום, אבל בתנאי אחד: שהן מרוויחות 6,040 שקל ולא שקל אחד יותר. ואם אותה אישה מרוויחה שמונת אלפים שקל ורוצה
המדינה אומרת לך: או קבלת דמי מזונות או קריירה, לא שתיהן.
ואגב, הסכום המקסימלי שאפשר לגבות מביטוח לאומי הוא 3,200 שקל עבור שני ילדים או יותר. ואם האישה מרוויחה מעל 600 שקל בחודש, מתחילים לקזז לה מהגמלה של ביטוח לאומי. מה עומד מאחורי ההיגיון הזה, חוץ מאשר לשמר שכבה שלמה של נשים במעמד כלכלי נמוך?
נשים חסרות השכלה, אמביציה, חיים אותנטיים משלהן, חסרות תקווה ואופק, תלויות על חוט של הישרדות. ככה המדינה דנה לחיי עוני קבוצה שלמה של נשים, שכל אשמתן היא שהגברים שחיו איתן הסתלקו מתשלום דמי מזונות לילדים.
ולמה מדובר בעיוות משפטי? כי דמי המזונות הם זכות קניינית של הילדים, והם לא קשורים בשום קשר למשכורת של האם. ואם האם רוצה לממש את הזכות הזאת, היא נאלצת לוותר על חייה. וזאת לא פראזה.
והשאלה היא למה ביטוח לאומי לא אוכף את חוק המזונות על האבות שמסרבים לשלם עבור ילדיהם? למה כשאנחנו כאזרחים מחסירים שקל אחד מביטוח לאומי הם יורדים לחיינו, וקבוצה ענקית של גברים לא מוענשת על כך שהיא לא משלמת מזונות? את מי מענישים?
את מי שכן נשארה בבית עם שלושה ילדים ואסור לה גם לצאת לעבודה. עונש כפול. האם זאת עוד קונספירציה נגד נשים? נשים שחיות כאן גם מוטרדות מינית במספרים שלא ייאמנו, גם מתקשות להשתלב בעבודה בגלל תנאי שוק שמפלים אותן וגם נענשות רק משום שהן מבקשות מהמדינה לכפות על הגברים שישלמו מזונות
מתוך 120 אלף אמהות חד הוריות, 34 אלף מקבלות מזונות מהביטוח הלאומי ו-30 אחוז מהן חיות בעוני גמור. השאר נמצאות באחד משלושה מצבים: או שהן לא מקבלות מהביטוח הלאומי כלום, או שהגרוש משלם להן, או שהן פועלות לגבייה דרך ההוצאה לפועל. אם תעבור הצעת החוק, שעלותה 800 מיליון שקל, 30 אלף נשים נוספות יקבלו מזונות באמצעות הביטוח הלאומי.
בשנת 2011 גבה ביטוח לאומי 50 אחוז מהחובות לעומת 40 אחוז ב-2010. דוח מבקר המדינה הבא יצביע על מערכת האכיפה הלא מתפקדת של ביטוח לאומי, וכדאי לו ללכת וללמוד על סנקציות ודרכי פעולה באוסטרליה וקנדה.
מול העיוות הזה, שנמשך כבר 40 שנים, התחברו 25 נשים חד הוריות קשות יום מרעננה, פתח תקווה ורמת גן, שניסחו לעצמן אמנת סולידריות שבה לכל אחת מהן יש קול שווה. הן קוראות לעצמן "הכוח להשפיע - נשים עושות שינוי" והן פועלות בשיתוף ובעזרת המחלקות לעבודה קהילתית של עיריות פתח תקווה ורעננה, עמותת "ידיד" והמחלקות המשפטיות של ויצו ונעמת.
כבר חמישה חודשים הן לומדות בכל יום שני בשבוע איך לנסח הצעת חוק, לייצר לובי בכנסת, להגיע ולהשפיע בוועדות הכנסת, להציג את הנושא, לנסח את ההיגיון החוקתי, לגייס נשים לקמפיין, לדבר עם העיתונות ולייצג את טענותיהן.
השלב השני היה לבחור חבר כנסת שיעביר את החוק. הן נכנסו לאתריהם של כל חברי הכנסת, בדקו את הצעות החוק, נפגשו עם חברי הכנסת וראיינו אותם. "היה חשוב", מדגיש סמנכ"ל עמותת "ידיד" רן מלמד, שעבר איתן את שלבי הלימוד, "שיהיה ברור שהן בוחרות את חבר הכנסת - ולא להפך".
חבר הכנסת שהן בחרו היה עמיר פרץ. קבוצה גדולה של חברי כנסת חתמה על הצעת החוק, ובימים אלה מונחת על שולחן הכנסת הצעה המבקשת לתקן את המצב הקיים וקובעת כי התקרה לקבלת תשלום המזונות תעמוד על סכום שגדול פי ארבעה משכר המינימום.
הן מבקשות מהמחוקק שיחסוך מהן את הדילמה שבה הן צריכות לבחור בין יציאה לעבודה והתפתחות כלכלית אישית ומשפחתית לבין פגיעה בזכות לקבלת מזונות עבור הילדים באמצעות הביטוח הלאומי. בעצם, הן מסבירות, האינטרס הכלכלי של המדינה הוא שנשים יחזרו למעגל העבודה, יהיו חלק יצרני בו ויוכלו להתפתח כלכלית ואישית. והמדינה צריכה לעודד את הדור הבא, את ילדיהן, לעבוד ולהיות דור יצרני.
בכנס שקיימו השבוע ברמת גן ושהתכנסו בו נשים מכל הארץ - חרדיות, מזרחיות, אשכנזיות וערביות - הייתה תחושת כוח וסולידריות שמנבאה לחבורת הנשים הזאת, שהתחילו מאפס ומגיעות לגמר, ניצחון גדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם