דיין נלחמה בשביל כולם
הקצף שיצא מחוגים מסוימים על ההכרעה בפרשת סרן ר' הוא אפקט לוואי נוסף של האווירה הציבורית האנטי תקשורתית שמלבה הכנסת
אפשר רק לנחש מה פשרו של הקצף הגדול שיצא על בית המשפט בפרשה הזאת. ככל הנראה מדובר באפקט לוואי נוסף של האווירה הציבורית האנטיתקשורתית, שגורמים רבים בבית המחוקקים (כמו גם בתוך התקשורת עצמה) מלבים באש נחושה מאוד בשנים האחרונות. תוסיפו לכך את תחושת הרדיפה המתמשכת של "מחנה הימין" על ידי "התקשורת" ("השמאלנית"), את נוכחותה של הפרה הישראלית הקדושה מכל (עדיין) צה"ל בלב הסיפור, את העובדה שמדובר בתחקיר שסיקר התרחשות שאירעה בתקופת עימות (בה הישראלים נוטים לעצום עיניהם לעיוותים מוסריים רבים) ותגלו כי הסיפור הזה דורך כמעט על כל היבלות כולן של חלקים נרחבים בציבור.
אבל בואו נחזור לרגע לעבודת העיתונאי. ברי לכל מי שעוקב אחרי מלאכת העיתונות בישראל ובעולם כי לא אחת נמצאת אי הלימה בין תוצאות הסיקור העיתונאי לבין פסיקת בית המשפט בתהליכים הפליליים שנובעים מהתחקירים. חשוב להדגיש כי דברים אלה נכתבים כאן לשם הטענה בלבד וכי לא
זה המקרה בפרשה שלפנינו. בית המשפט מצא כי העובדות שהונחו בפניו והעובדות העיתונאיות שהגיעה אליהן דיין דומות. ועדיין, תחקירים רבים שפורסמו לאחר שחלו עליהם אמות המידה והבדיקה העיתונאיות הנוקשות ביותר - הגיעו לבית המשפט והסתיימו בזיכוי מלא או באי הרשעה.
האם במקרים אלה על הנאשמים לתבוע - רטרואקטיבית - את דיבתם מכלי התקשורת שפרסמו את התחקיר? העיתונות אינה רשות שופטת, אלא גורם עצמאי שמשתמש ביכולות החקירה והפרסום שלו כדי להביא לציבור מידע שיועיל לו. הציפייה של הציבור ל"אמת מוחלטת", אם בפסיקת בית המשפט ואם בפרסום העיתונאי, כוזבת וילדותית במקצת. פנים רבות לאמת, ושופטים, כמו עיתונאים, שוגים לעתים. אבל כל עוד הם נאמנים לעבודתם ולכללי המוסר, היושרה והאתיקה המקצועית של תחומם, הם בבחינת שליחי ציבור שהגנת תום הלב חלה עליהם.
במקום בו "מחנה הימין" יפנים כי עיתונאים דוגמת אילנה דיין ובית המשפט העליון מגנים עליו, נלחמים על פתחון הפה המלא שלו ודואגים לאינטרס הציבורי הרחב - הכולל בתוכו גם את הימין הישראלי - הם ישאלו שאלה אחת בלבד: האם עשתה העיתונות את מלאכתה נאמנה והאם עשה בית המשפט את שלו? ובמקרה הזה - יעיד כל מי שלמד את החומרים על בוריים - אין שאלה בכלל: אילנה דיין ומערכת "עובדה" עשו את מלאכתן ביושר מלא ובהגינות מקסימלית והביאו לציבור אמת עיתונאית מלאה. כך גם במקרה של בית המשפט שדן בעניינם.
ומכאן שכל הצעקה שקמה נובעת לא מהקצף שיצא על הסיפור הבודד הזה, אלא על תחושה מתמשכת של ציבור שלם כי "האמת שלו" אינו זוכה לפתחון פה. אלא שבאופן אירוני מהמקום הזה של התסכול ההיסטורי המתמשך הם מבקשים כעת, באמצעות חקיקה, ליצור עיוות נוסף בדמוקרטיה החבולה מאוד שהפכה להיות זו שלנו. דמוקרטיה שהגנתה מפני התרסקות מוכרחה להיות ערך עליון גם עבורם.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם