הפנים האמיתיות של הענף
"בובה של לילה" קוברת את הכדורגל הישראלי. בית המשוגעים הזה הוא המקום היחיד שמשקף את המציאות בענף שכל כך הרבה אוהבים
זאת התוכנית שעושה את כל הבלאגן
הוא ישב שם פאסיבי, מוקף חוליגנים בתשלום, ולא נדרש להוציא מילה. אפילו לא
אלי בן דוד וחברים צילום: אריק סולטן
הופעתו של כוכב האלופה שבדרך היא גם סיפורה של עונת כדורגל מרתקת מבחינת גיבוריה המעטים, אבל גם אחת הנוראות מבחינת אוסף האנשים שהתנקז אליה. בגלל הוואקום הניהולי וחוסר האונים של ראשי ההתאחדות בהתמודדות עם החורבן וסימני השאלה המתרבים, הכדורגל מנוהל היום למעשה ע"י בובה של לילה - תיאטרון וירטואוזי שמבוים, כתוב ומשוחק ברמה עילאית, ומציג ללא רחמים את הפנים האמיתיות של הכדורגל כאן. בלי שרצתה, הפכה בובה לארון הקבורה של הכדורגל הישראלי.
המציאות הכדורגלנית מתנהלת היום בשני יקומים מקבילים - זה של אבי לוזון היו"ר, וזה של אבי לוזון הבובה. מי שלא בפנים לא קיים, ומי שאין לו בובה מתחנן לאחראים שתהיה לו. סביב הבובה של ראש השבט הזה, לוזון, נבנה מערך שלם של דמויות גלמים שתכונות האופי שלהן הועצמו בשתי דרגות לעומת המקור. במקרה שלנו הגלמים באולפן לא עולים על המקור, אלא בעיקר קמו על יוצריהם, שלא העריכו כנראה את מידת ההרס שיזרעו סביב.
עוצמתה של בובה מתבטאת בכך שרגע לפני שלוזון, שייע או קופמן פותחים את הפה, אנחנו רואים מול העיניים את הקריקטורה שלהם, את ההגחכה המוכפלת פי 100. בין כל גיבורי התוכנית אין דמות אחת שיוצאת טוב, שהרי זו משמעות ההגחכה,
אבל מה שהצופה ההמום מקבל לעוס לפה זה את הפרשנות להתנהלותם של מקבלי ההחלטות בכדורגל כאן - עילגים, גסי רוח, ערסים, פרימטיבים, טיפשים, פרחים עם טעם רע במיוחד בריפודי עור, לקקנים, שטחיים, נוכלים, קומבינטורים ומה לא.
את מה שלא יכולים או לא רוצים לומר הפרשנים והכתבים של ערוץ הספורט בזמן אמת, נוכח התפרקות הכדורגל, אומרת באש ולהבה בובה של לילה. כדי להיות מחוסן מתביעה משפטית נגד פרוספר אזגי, אבי לוזון או שאול איזנברג, שחלקם משופשף באיומי דיבה, קן הקוקיה הזה הוא תחליף למחלקה המשפטית. דרכו אפשר להגיע לשיאי טלוויזיה ברמה הוליוודית, אבל בנשימה אחת להמית את הכדורגל כאן, ולדפוק עליו את המסמר האחרון.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם