נגמרו המשחקים
ביהמ"ש העליון הושפע מהאווירה הציבורית וביטל את חוק טל. כעת צריך לוודא שלא יהרגו את ההחלטה כמו את מסקנות טרכטנברג
והאווירה שנוצרה ברחובות הערים באוגוסט הבהירה לכולם, פוליטיקאים ושופטים כאחד, שהציבור הכללי במדינת ישראל אינו מוכן עוד לסבול את הפטור שהממשלה מעניקה לחרדים משירות, ובמשתמע גם מעבודה.
אני מניח שבלי המחאה, חוק טל היה חוזר לפתחה של המערכת הפוליטית לעוד דחייה, כפי שקרה לפני חמש שנים. אני מציע לכל האיסטניסים, שבאו בטענות למוחים על זה שהם לא ספציפיים, שיחשבו על פסיקת אתמול ועל מה שעומד לקרות בקרוב לחברת שטראוס, ויבינו מה זה שינוי השיח ואיזו השפעה יש לו.
עכשיו השאלה היא כמובן מה יקרה. לא מה צריך לקרות, כי את זה כולם יודעים: חוק שירות לכולם. מערכת הביטחון תבחר את המועמדים לשירות צבאי, והשאר יופנו למנהלת של שירות אלטרנטיבי בקהילה, בתפקידים נדרשים אבל תוך שמירה על מעמדם המקצועי של שוטרים, אחיות ואנשי חינוך.
וכן, במקביל חייבים לקצר את השירות הצבאי של חיילים שאינם נדרשים לתפקידי לחימה, ולשלם לאלה שישרתו יותר שכר מינימום החל משנת השירות השנייה, וכן מלגה מלאה ללימודים באוניברסיטה. זה הפתרון המלא היחיד, שמתכנס כלכלית וציבורית. כל מי שמדבר על חלקים ממנו, מאחז את עיניכם בלי בושה.
דין החוק כדין טררכטנברג?
מה יקרה? זו כבר שאלה פוליטית. בנימין נתניהו מוצא את עצמו, לראשונה בקדנציה הנוכחית שלו כראש הממשלה, בין הפטיש לסדן. בית המשפט הודיע לו אתמול לא רק שחוק טל אינו מקובל עליו, אלא גם שלא יקבל תיקונצ'יקים מינוריים במסווה של חוק חדש.
ספק אם כדאי למישהו לסמוך על כך שהשופט גרוניס, שאתמול היה בדעת מיעוט, יהיה באוגוסט נשיא בית המשפט העליון. אם יש דבר שבג"ץ מכבד זה את המסורת שלו עצמו.
מה יעשה נתניהו? אני לא יודע. אני יודע דבר אחד: המערכת הפוליטית הקיימת בישראל תשנה את המצב הממאיר, שבו אחוז גדל והולך של האוכלוסייה לא משרת בצבא ולא משתתף בכוח העבודה, רק אם יכריחו אותה. אולי זה יפתיע אתכם, אבל אלמנטים של הפתרון הופיעו כבר בהחלטות של ועדות
שאושרו בממשלה (ועדת ברודט, ועדת בן בסט).
שר הביטחון הנוכחי מדבר עליהם בזמן האחרון, כאילו הוא אינו שר הביטחון כבר חמש שנים ולא עשה דבר בנידון. נתניהו, שלא מתבטא בכלל בבעיות שכואבות לנו אלא אם כן מכריחים אותו, שותק. עד עכשיו, מה שהיה הכי חשוב לו זה לא להרגיז את אלי ישי.
במחאה הכלכלית נתניהו טיפל בדרך הממשלתית המוכרת: הקים את ועדת טרכטנברג, אימץ את מסקנותיה ואז התפנה להרוג אותן אחת-אחת. ב-1 באוגוסט, אם לא יימצא עד אז פתרון מתוחכם (שהרי כבר הוכח שאינו רוצה ללכת בדרך הישר), הוא ימצא בשורה הראשונה של המוחים לא את דפני ליף ו"התעוררות", אלא את בית המשפט העליון. אבל אם אנחנו לא נעמוד בשורה השנייה והלאה, גם הפעם לא יקרה כלום.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם