ראיון העבודה של יאיר לפיד
יאיר יקר, אם אתה רוצה שניקח אותך לעבוד בשבילנו אתה לא יכול לדבר ככה למראיינים שלך. אתה לא יכול לחתום דיונים במילים "טוב ביי". זלזול לא מקובל עלינו. אני בטוחה שגם עליך
אז נתתי לך הזדמנות. שתקתי, הקשבתי בסבלנות, וגם, אם לנסח את זה במילים שהוגי ה"קמפיין" שלך ואתה בטח מבינים: צחקתי למראה ב. מיכאל שחשף (שוב) ברבים את הטעויות המביכות שלך אבל לא שיתפתי בפייסבוק שלי. באמת נתתי לך הזדמנות.
עד עכשיו. מר יאיר לפיד, הנכבד, "טוב ביי"? באמת?
רק כדי להזכיר: בדיון שהתפתח בדף הפייסבוק שלך בנוגע לחיילי צה"ל נתת תשובה שכנראה לא סיפקה את הגולשים ולכן הם המשיכו לשאול עוד שאלות. הדרך בה בלמת את המתקפה מאכזבת בלשון המעטה: "טוב, ביי".
בוא נדבר רגע על מה זה מערכת בחירות ומה זה קמפיין ומה אנחנו מנסים לעשות פה. מערכת בחירות זה קצת כמו, נגיד, ראיון עבודה. לא יודעת אם יצא לך פעם להיות בסיטואציה כזאת, מהצד המתראיין כמובן, אבל העיקרון הוא פשוט: אתה עומד (או יושב, זה גם בסדר) בפני קבוצת אנשים (או איש/ה אחד/ת), ומנסה לשכנע למה אתה הכי טוב לתפקיד.
לרוב, המועמד ינסה להדגיש את מעלותיו ולהמעיט בחסרונותיו, והרבה פעמים, אם ישאלו אותו "מה החיסרון הגדול שלך?" הוא יענה "אני פרפקציוניסט". כולם יבליעו גיחוך קטן וימשיכו הלאה, זה בסדר, הרבה עונים ככה, הם פשוט מנסים למצוא חן בעיני הוועדה.
וזה משהו, מר לפיד, שאני לא בטוחה שאתה סגור עליו. אתה צריך למצוא חן בעיני הוועדה. אם אתה רוצה לקבל את העבודה, ואני מתארת לעצמי שאתה רוצה, כי עזבת את העבודה הקודמת שלך (אגב, עזבת רק אחת מהעבודות שלך, זה מרמז למראיינים על חוסר נכונות להתחייב עד הסוף, אבל נעזוב את זה כרגע), אתה צריך להתנהג בהתאם.
אם אתה רוצה שניקח אותך לעבוד בשבילנו אתה לא יכול לדבר ככה למראיינים שלך. אתה לא יכול למחוק תגובות שלא מוצאות חן בעיניך, ולהתעלם משאלות, ואם נמאס לך מהדיון לחתום אותו במילים "טוב ביי". אנחנו, המראיינים, פשוט לא אוהבים את זה. זה משדר לנו ניחוח של זילזול, וזלזול לא בא לנו טוב. אני בטוחה שגם לך.
נכון, אתה לא האשם היחיד, נכון, רוב החברים במערכת שאתה מנסה להתקבל אליה כבר
תאר לך דירקטוריון של חברה מקבל תשובה כזאת. במשרד החינוך שכחו שהם אמורים לתת לילדים חכות ויכולות שיכינו אותם לחיים ולא לאלף אותם להוציא ציונים טובים במבחנים שיגרמו לסטטיסטיקה של השר להיראות יותר טוב. בהם עוד נטפל, אל תדאג, אבל מילא הם – הם לפחות מזייפים אחרי שקיבלו את העבודה.
אם יש משהו קטן שנשאר חרות מימי המחאה בקיץ, זה ההבנה שמתחילה לחלחל שמי ש"מנהלים" את המדינה – עובדים אצלנו ועבורנו, ולא ההפך. אולי שלב ראיון העבודה היה קל יותר בימים שלפני ההבנה הזאת, אבל מה לעשות, החיים זה לא תוכנית כבקשתך, פה אי אפשר להגיד "טוב ביי".
מה שאני מנסה להגיד, ותזכור, אני זאת שנתתי לך הזדמנות, זה שאתה, אדוני, עדיין לא קיבלת את העבודה. ואם אתה רוצה לעבוד אצלנו ובשבילנו, תצטרך להתאמץ יותר ולהבין את זה.
ואתה יודע מה? ביום שתגיע לכנסת, כדאי שתפיץ את זה גם בקרב חבריך החדשים. חוקי המשפט השתנו. אתם עכשיו עובדים בשבילנו. נא להתנהג בהתאם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם