יש נגר באולם?
הגדלת כמות מוסדות הלימוד הטכנולוגיים בארץ הינה מהלך מתבקש, שלצד המענה החינוכי ל"נושרים" מבית הספר, הוא טומן בחובו תמורות חשובות ורחבות לכלכלה, לחברה ולשוק העבודה בישראל
עם זאת, כיום נדיר למצוא במחוזותינו אנשים הבוחרים ללמוד נגרות, חרטות, פחחות, רתכות או מכונאות. ללימודי המלאכה והמקצועות הטכנולוגיים דבקה תדמית שלילית ולא "מושכת", שלא נאמר, חלילה, מבישה. אם כך, אין זה מפתיע שבהתאחדות התעשיינים טוענים כי בשנים האחרונות ישנו מחסור הולך ומחריף בעובדים מקצועיים במאות מפעלים בכל רחבי הארץ, ואף מזהירים מפני קריסה של ענפים שלמים בתעשייה.
עד לפני שני עשורים, כמחצית מתלמידי ישראל התחנכו בבתי ספר מקצועיים, שהעניקו ללומדים בהם התמחות במגוון מגמות, כמו חשמל, אלקטרוניקה, מכניקה ומכונאות רכב. העסק היה משתלם לכולם – התלמידים רכשו מקצוע ופרנסה לחיים, ובתעשייה ובצה"ל הרוויחו עובדים צעירים ומקצועיים.
היום, שימו לב היטב לנתונים, רק פחות מ-10 אחוזים מסך כל התלמידים במערכת החינוך לומדים בבתי ספר טכנולוגיים.
במשרד החינוך טוענים שהבעיה נעוצה בתקציבים ייעודיים שקוצצו, אבל האמת היא שזו תפיסת עולם שלמה שהשתנתה אי-שם לפני למעלה מ-20 שנה, כשמשרד החינוך החליט שכל תלמיד צריך לסיים בית ספר תיכון עם בגרות עיונית. הוא חרט אותה על דגלו ובתי הספר נהפכו לבית חרושת לציונים.
מרגע העלייה על המסלול החדש, המגמה הזאת רק הלכה והעמיקה. מרבית מוסדות החינוך המקצועיים נעלמו מהנוף הלימודי. המדינה מצדה, קיצצה יותר משליש מהתקציב שהוקצה לענף החינוך הטכנולוגי. המוסדות ששרדו סובלים מרמת לימוד נמוכה מבעבר ומבעיית מיתוג קשה בקרב ציבור הלומדים.
אם כך, אין זה מפתיע
לצערנו, ברור לכל שזה לא תמיד כך. סטודנטים רבים לומדים מקצועות שאין להם ביקוש בשוק העבודה, או שהתחרות עליהם עצומה. השוק הוצף בבעלי תארים המתקיימים משכר דחוק. חלקם כלל לא מוצאים פרנסה, ואף עוזבים את הארץ.
אך לא די בכך. במערכת החינוך שכחו כנראה שישנם צעירים רבים המתקשים לעמוד בדרישות הלימודיות הגבוהות שיקנו להם "כרטיס כניסה" ללימודים אקדמיים. חלקם "נושרים" כבר בתיכון ורבים אחרים, נטולי ההישגים הדרושים, נאלצים להשלים עם גורלם האכזר ולהישאר מאחור במרוץ העיוור אחר התואר.
עוד שכחו במשרד החינוך שמתן תעודה טכנולוגית לא צריכה לבוא על חשבון ציוני הבגרויות. פעם, למשל, היו בתי ספר מקצועיים שהעניקו לתלמידיהם גם בגרות וגם תעודה טכנולוגית.
אגב, עוד נתון מעניין שמציג את כל העניין באופן מעט אבסורדי - לחלק לא קטן מהמתקשים ו"הנושרים" אין כלל עניין בלימודים אקדמאיים ולימודים טכנולוגיים הם המענה הלימודי המיטבי עבורם.
איך שלא נסתכל על זה, התוצאה של המהלך השגוי הזה נותנת את אותותיה בשטח. היום, יותר מתמיד, יש מחסור ניכר בעובדים, בעיקר במפעלי התעשייה, הכימיקלים, הפלסטיקה, הדפוס, המתכת והמזון. גם מסגרים, נגרים, חווטים, רתכים ומלגזנים חסרים. אפילו צה"ל, אחד מהגופים הגדולים במדינה הקולט לשורותיו בעלי הכשרה מקצועית וידע טכנולוגי, סובל ממחסור באנשי מקצוע.
אז מדוע במשרד החינוך ממשיכים לקדש את מפעל הבגרויות בכזאת קנאות, כאשר ברור שאינו מתאים לכל? מדוע כבר לא מעודדים תלמידים, בכל הרמות, לבחור ולהשתלב מרצונם בקשת רחבה של מקצועות טכנולוגיים הקיימים בשוק? ומדוע לא מוקמים יותר מוסדות שיספקו לתלמידים הללו את הכלים המתאימים כדי שיוכלו להיות זכאים לתעודה טכנולוגית שתייצר להם אופק תעסוקתי במשק הישראלי?
מקטנות חונכתי כי "כל עבודה מכבדת את בעליה" - האין מקצועות טכנולוגיים מהווים מקור פרנסה ראוי ומקובל?
גורמים רמי דרג בראשות המדינה ובתעשיות השונות מודעים לעניין ופועלים לשפרו. במשרד החינוך אפילו מופעלת בעשור האחרון רפורמה לקידום איכות החינוך הטכנולוגי. אך דרוש יותר מכך – דווקא מדינת ישראל, הנמצאת בחזית הטכנולוגיה והמדע, חייבת להחזיר עטרה ליושנה ולהרחיב את פעילותם של בתי הספר המקצועיים ברחבי המדינה, בשילוב המכינות הקדם צבאיות, כדי שתהליך ההכשרה המקצועית יחל כבר בגילאי התיכון.
לשם כך, יש צורך בתכנית רב-שלבית ארוכת-טווח ומשופעת בתקציבים, שתשים דגש על שיקום התדמית השלילית שדבקה במוסדות הלימוד הטכנולוגיים, תרחיב את פעילותם ותייצר מוסדות לימוד מקצועיים ואטרקטיביים שבוגריהם ישתלבו בענפי התעשייה השונים בשכר מכובד.
מהלך כזה, אשר לצד המענה החינוכי ההולם שהוא מספק לאוכלוסיית תלמיד מתקשה, ובכך למעשה גם מאזן את התחרות הקשה והמיותרת על מקומות באקדמיה, טומן בחובו תמורות חשובות ורחבות לכלכלה, לחברה ולשוק העבודה בישראל. לטווח זמן הארוך, הוא ודאי עשוי להביא לצמצום נוסף במעגל האבטלה, להגדיל את התנובות והתוצרים התעשייתיים בישראל ולהרחיב את סל האפשרויות התעסוקה הקיימות במשק.
סטף ורטהיימר, אולי התעשיין הגדול ביותר שצמח בישראל, טען כי מערכת החינוך חייבת לעשות חשבון נפש עמוק עם החלטתה לגדוע את ענף החינוך המקצועי, ולהביא לפתיחתם של כמה שיותר בתי ספר מקצועיים. אולי כדאי להקשיב למי שמכיר את התעשייה כל כך מקרוב.
הכותב הוא ראש דסק במערכת החדשות של nrg מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם