פרס עם ספקות כבדים
איילה חסון, הכתבת המדינית של ערוץ 1, הייתה חברה בוועדת פרס ישראל שבחרה להעניק את הפרס לעמיתה לערוץ יעקב אחימאיר. איך שלא תביטו זה - זה לא נראה טוב
בעשרות השנים האחרונות טעמו של הציבור הולך ומתרחק מז'אנר זה, ויעיד על כך הרייטינג המידלדל של ערוץ 1, לרבות תוכניות החדשות שאחימאיר עצמו מגיש.
האם חדשות נייטרליות, לכאורה, הן סגולה שעלינו לשמר ולהוקיר? הדעות על כך חלוקות גם בקרב הברנז'ה העיתונאית וגם בקרב המומחים האקדמיים. יש הסבורים כי הנייטרליות של העיתונאים מסייעת לציבור לגבש דעה עצמאית. אחרים, כמוני, חושבים כי ההפרדה המלאכותית בין דעה לעובדה אינה עוברת באמת מסך.
כולנו יודעים באיזה מחנה פוליטי נמצא אחימאיר (כי הוא הביע את עמדותיו לא אחת במאמרים פובליציסטיים), ולכולנו ברור שאדם לא יכול לשים בצד את דעותיו כשהוא הופך לעיתונאי מדווח או לעורך נטול פניות.
במילים אחרות – הפוליטיקה תחדור מבעד לדלת למהדורת החדשות, והשפעתה הפוטנציאלית תהיה אפילו עוד יותר חזקה, בגלל שלציבור נראה לכאורה כי מדובר בדיווחים נייטרליים ולא בדעות של עיתונאים. דווקא עיתונאות "לא נייטרלית" היא יותר הוגנת בגלל שאיננה מעמידה פנים שהיא עושה את מה שהיא לא יכולה באמת לעשות.
עם כל הדברים הללו עוד אפשר היה אולי לחיות – כמו גם עם השאלה הלא פשוטה האם רוממה היא המודל העיתונאי שאנחנו רוצים להוקיר (אם מישהו זוכר סקופ או מחדל שנחשף שם לאחרונה – אשמח לשמוע; הדוגמה הכי עדכנית שעולה בזיכרוני היא פרשת בראון-חברון שחגגה לפני שנה את הבר מצווה).
קשה הרבה יותר לחיות עם העובדה שאיילה חסון – הכתבת המדינית המצטיינת של ערוץ 1 (היא זו שחשפה בשעתו את פרשת בראון-חברון) – הייתה חברה בוועדת פרס ישראל, אשר בחרה להעניק את הפרס לעמיתה לערוץ, יעקב אחימאיר.
כל בוגר קורס יסוד באתיקה היה אומר מיד שאסור למגיש יומן החוץ של מוצאי שבת לקבל פרס ממגישת יומן החדשות של יום שישי, ושפרס כזה הוא בוודאי לא דוגמה ומופת.
אינני יודע איך התנהלו הדיונים בוועדת הפרס, מי היו המועמדים, ומי הצביע למי – אבל אפילו
מיותר לציין גם שפרס כזה לא תורם למוניטין הלא מאוד גבוהים מלכתחילה של מקצוע העיתונאי בישראל.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
