המוהיקני האחרון

יעקב אחימאיר ראוי לפרס ישראל כי לא הרים ידיים או נכנע לתכתיבים. הוא הסמל לשידור ציבורי איכותי ומוכיח שעיתונות אינה עניין של גיל

ירון דקל | 27/2/2012 5:43 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בהיותי כתב גל"צ צעיר המגלה את אחורי הקלעים של הכנסת ולומד בשקיקה את התככים והמניפולציות, בלטה לנגד עיניי אז, ב-1985, דמותו של יעקב אחימאיר. איש הערוץ הראשון (לא היה אז ערוץ אחר) התהלך במסדרונות בחיפושיו אחר הסיפור היומי. הוא לא פתח שולחן במזנון הח"כים, לא היה איש רעים להתרועע. הוא תמיד נראה לי עסוק, שומר ריחוק מושכל מעמיתיו.

20 שנה חלפו, ויעקב עדיין חיפש את הסיפור. ב-2005, והוא כבר מגיש ותיק של התוכנית "רואים עולם", טרח והתעניין ודרבן ושאל וחקר וביקש לקבל מדי שבוע ממני, שליח הערוץ הראשון בארה"ב, כתבה לתוכנית.

גם ממרום כס המגיש, וכשעסק בעריכה, נותרה בו, ביעקב, נשמת הכתב, הרפורטר, המחפש ומזהה את הסיפור החדשותי. מעולם לא העמיד עצמו במרכז הבמה. לאורך השנים לא סדר יומו האישי ולא עמדותיו הפוליטיות הדריכו אותו או בלבלו את דעתו. עיתונאי בכל רמ"ח איבריו, בכל נשמת אפו. מעולם לא נתן לדעותיו הפוליטיות ביטוי בשידור.

גם כשהבון-טון בתקשורת השתנה והוחצן כי "אנחנו יודעים יותר טוב ממנהיגינו, ח"כינו ושרינו מה צריך לעשות במדינה", נותר אחימאיר מין חייזר מנותק שמתעקש להביא את החדשה, את הפרשנות או את הזווית האחרת. בעידן שבו כל כתב מתחיל הוא כבר פרשן, וכל אחת רוצה להיות מגישה, כשדורות של עיתונאים באו וחלפו בדרכם אל אור הזרקורים או אל התהילה המדומה, הוא נותר שם, בערוץ שצופיו נטשו אותו, כמגדלור המשקיף בעין בוחנת על מימי התקשורת הסוערים. מביט-ומסרב להיכנע.

יעקב אחימאיר ראוי לפרס ישראל כי לא הרים ידיים. לא רק משום שהשכיל להותיר את האגו והאג'נדה מחוץ למסך, אלא בעיקר מכיוון שסירב להיכנע לתכתיבי האופנה. הוא מעולם לא שידר לצופיו שהוא יודע יותר טוב מכולם מה נכון ומה לא. מה מותר ומה אסור.

יעקב אחימאיר לא הטיף מוסר, לא התחנף ולא התקרנף. בעת ויכוח לא התגייס למען מחנה אחד או אחר. אף כי יש לו עמדות מוצקות ומי שמכיר אותו יודע. הוא פשוט היה שם ועודנו. מדווח על האירועים בעין בוחנת, סקרנית.

בכל יום מוכיח יעקב אחימאיר לכל המלעיזים שעיתונות, גם טלוויזיה, איננה עניין של גיל או אופנה. הוא המוהיקני האחרון. הסמל לשידור ציבורי איכותי ואינטליגנטי. הוא לא התאים אף פעם לערוץ מסחרי, ולכן מעולם לא פזל לשם. ממרום 74 שנותיו יכול אחימאיר לחייך ולומר: "אמרתי לכם" זהו יום חג לשוחרי התקשורת הנקייה, החפה מאינטרסים זרים, כלכליים או פוליטיים - האולד סקול - שנדמה שכבר פס מן העולם. חבל שאין רבים כמוהו בתקשורת הישראלית הנוכחית.
ירון דקל שידר עד לאחרונה את התוכנית "הכל דיבורים" ברשת ב', וביום ראשון הקרוב יחל לכהן כמפקד גלי צה"ל

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ירון דקל

צילום: .

מגיש התוכנית "הכל דיבורים" בקול ישראל

לכל הטורים של ירון דקל

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים