עמדה בפרץ
היה קשה להישאר אדיש לביניש. אבל נדמה שגם מתנגדיה צריכים להודות לה על שירות ציבורי של יותר מ-40 שנה, שבו התגלתה כאישה שנאבקת למען ערכים
המשפטים כלפי המוסד הרם וכלפי השופטת עצמה. הנשיאה היוצאת עמדה בנחישות כנגד המתקפות ושמרה על הגחלת ועל המורשת של קודמה, אהרן ברק.
כאשר היושבים על כס השר ברחוב צאלח א-דין לא בלמו אפילו את ההזויות שבהצעות להחלשת העליון או להשתלטות הפוליטיקאים על מינוי השופטים, ביניש עמדה בפרץ כמעט לבדה. לעתים עשתה זאת בבוטות מוגזמת, כמו בנאום ים המלח, אבל את התוצאה השיגה תמיד. המתקפות נבלמו, לעת עתה לפחות.
בתחילת כהונתה כנשיאה אמרו שבית המשפט בראשותה הוא "חסר ברק", תרתי משמע. בעליון בראשות ביניש אולי לא היו ענקי משפט כשמגר וברק, אבל מי אמר שזה רע? מעבר לתפקידה כראש המערכת, ביניש התגלתה כנשיאה טובה גם ברפורמות הניהוליות והמינהליות שהובילה עם מנהל בתי המשפט, משה גל.
התגלתה כאשת ברזל
החותם המשפטי המרכזי שהותירה ביניש כשופטת הוא בתחומי המשפט החוקתי והפלילי. מעבר לכך היא הייתה שופטת בעלת תודעה חברתית, ונראה שלא במקרה בחרה לטקס הפרישה שלה בפסק דין שמבטא אותה.
גם ביטחון המדינה היה קרוב ללבה, אך הצורך לשמור על זכויות אדם היה חשוב עבורה לא פחות, לעתים גם כשהוא בא על חשבון פגיעה מוגבלת בביטחון (כמו בפסיקתה על חוק האזרחות). דווקא בנושאים עקרוניים היא נותרה לא פעם בעמדות מיעוט, מה שמעיד שוב על מוגבלות כוחו של נשיא העליון.
המשך מגמת ההתערבות של בג"ץ בפעולות הממשלה והכנסת הוא שהגביר את המתח בין הרשויות ואת מעורבות הפוליטיקאים במערכת המשפט. הנשיא הנכנס, אשר גרוניס,
צפוי לנסות ולצמצם מגמה זו. בינתיים העליון הפך למאוזן הרבה יותר בהרכבו, אבל גרוניס אינו יכול לכפות את האג'נדה השיפוטית שלו על יתר השופטים. בשנתיים הקרובות לא ימונו עוד שופטים לעליון, כך שהשפעתו של גרוניס על המוסד תהא מוגבלת אף יותר.
כך או כך, היה קשה להישאר אדיש לביניש. או שאתה בעדה או שאתה נגדה. אבל נדמה שגם מתנגדיה צריכים להודות לה על שירות ציבורי של יותר מ-40 שנה, בו התגלתה כאשת ברזל שנאבקת למען הערכים שבהם האמינה.
ולמרות הכל, הגיעה העת לפנות את הבמה לרוח אחרת, שתחזיר את העליון למקומו הטבעי ולגבולות הגזרה המקוריים שלו, מה שיסייע להשבת אמון הציבור במוסד הכה חשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם