סיבה לדאגה
לא מעט גורמים במערכת הביטחון כבר רואים באופק את ועדת החקירה שתוקם בעניין ערכות המגן. רק אז הם יפעלו לשינוי השיטה
כאשר תסתיים החלוקה, יעמוד שיעור הכשירות של ישראל ב"הגנה אישית מפני נשק כימי" על 65 אחוז. במצב חירום, כשהחשש לטיל כימי יהפוך למוצק ואמיתי, יחולקו בתהליך מהיר עוד כמיליון ערכות שתוקפן אמור לפוג בעוד כשנתיים, ולכן אין טעם שיוחזקו בבתים.
כאן זה נגמר. מכאן מתחילה הכשירות לרדת: הייצור פוחת להיקפים נמוכים מאוד עד עצירה מוחלטת, ערכות של נפטרים כבר לא נאספות, ילדים בני תשע נשארים עם ערכות לא מתאימות, ורבות אחרות מגיעות לכדי פקיעת תוקף. כך ייראה משק ההגנה של ישראל מפני התקפה כימית.
במספרים זה נשמע אפילו גרוע יותר. כבר השנה כ-160 אלף מסכות שנמצאות בבתי האזרחים אינן רלוונטיות, ובשנת 2019 קרוב ל-900 אלף ערכות יוכלו להיזרק לפח, והכשירות של ישראל תעמוד על כ-17 אחוז בלבד.
במצב כזה כל המיליארדים הרבים שהושקעו בפרויקט יירדו לטמיון, שלא לדבר על תחושת הביטחון של אזרחי המדינה. לחוסן הנפשי ולפן הפסיכולוגי יש משמעות מכרעת בשעה שאיום כזה מרחף באוויר.
נעשה ונשמע
דווקא בימים שבהם ניתן להבחין בלא מעט סימני דאגה עקב מצבורי הנשק הכימי של סוריה שעשויים להגיע, חשוב לעסוק בעניין ערכות המגן. אולי מהדיון בקבינט הביטחוני שייערך בתוך שבועות ספורים לבקשתו של השר היוצא להגנת העורף מתן וילנאי - יגיעו בשורות.
לא מעט גורמים במערכת הביטחון שעוסקים בעניין כבר רואים באופק את ועדת החקירה שתוקם בנושא, ומציגים חלופת מכתבים ענפה מכולם לכולם שמזהירה מפני "הצונאמי" הצפוי.
כאשר תסתיים
הסאגה הזאת, ובמטה קסם כזה או אחר יקבלו כל אזרחי המדינה ערכות מגן, גם מערכת הביטחון תתמוך בשינוי עתידי של השיטה: כמו שהאחריות על ממ"ד היא של האזרח, כך תהיה גם האחריות על מסכת המגן.
כל אחד ישלם מכיסו 200 שקלים אחת לכמה שנים, ורק כך העסק יוכל להמשיך להתנהל לאורך זמן. התנגדויות למהלך הזה עוד יישמעו בוודאי, אבל קודם כל יש לבצע "יישור קו" ולדאוג שלכולם יהיו ערכות זמינות. אחר כך יהיה הרבה זמן לוויכוחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם