רופא אורגני: המודל הנסתר של מצפה הימים
כשד"ר ירוס המיתולוגי הקים בשנות ה-60 בישראל בית הבראה שמציע מדיטציות ויוגה, לא שמעו בישראל על אוכל אורגני, "בלאדי" קראו לזה. חזון מצפה הימים שהגשים הוא מודל כלכלי יעיל ומשגשג
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הוא הגיע לכאן לפני 91 שנה מפרוסיה, גרמניה של היום, ונשאר בארץ עד יומו האחרון. ירוס, ששילב בהתמחותו רפואה קונוונציונלית עם רפואה הוליסטית, חיפש באזור צפת וראש פינה מקום גבוה ושקט עם אוויר טוב. שנתיים אחרי שהגיע באו מגרמניה הורי אשתו לבקר אותם והזדעזעו מהתנאים שהשניים חיו בהם. הם רצו להחזיר אותם לציביליזציה של ברלין, שכמה שנים לאחר מכן "התהפכה" בעצמה על כל העולם, אבל ד"ר ירוס התעקש להישאר והחליט להקים במקום בית הבראה. למקום קרא מצפה הימים משום שצפה מגובה 600 מטר של הר כנען על ימת הכנרת ועל ביצת החולה, שעדיין לא יובשה אז.
נדרש לירוס, שלפני 60 שנה נתפס כרופא מוזר ואף תמהוני וריפא קדחת בתה צמחים, לא מעט זמן עד שהקים ב-1968, בהיותו בן 76, את 12 החדרים הראשונים של בית ההבראה הייחודי שלו. ירוס היה עומד בשער הכניסה, וכל אורח שהגיע כשסיגריה בפיו היה נזרק החוצה בזמן שהדוקטור עוד השמיע לו מילות תוכחה כמו "אם אתה מעשן, אני לא יכול לעזור לך, ואני לא רוצה לגנוב לך את הכסף".
צפת של שנות ה-60, חילונית ותיירותית הרבה יותר מהיום, שילבה מורשת יהודית, אמנות וקריית ציירים משגשגת. היא כונתה אז "המזגן של המדינה", ושם, בחוות הבריאות של הדוקטור, תרגלו מדיטציות ויוגה, אכלו ירקות ופירות ועמדו על הראש. המושג אוכל אורגני לא היה מקובל אז, אלא "בלאדי", כי ירוס היה קונה את הירקות והפירות לאורחים שלו בשוק של צפת.
ב-1982 נמכר מצפה הימים על 24 חדריו לסמי חזן, איש ספר והגות. ד"ר ירוס מת שנה לאחר מכן ונקבר בשטח החווה. רק 17 בני אדם בישראל זכו להיקבר כמותו במקום שלא מוגדר כבית קברות. לרשותו של חזן, בוגר בית הספר החקלאי מקווה ישראל, עמד אז מבנה לא גדול על שטח של 150 דונם.
הוא הקים 120 דונם מעובדים של גידולים אורגניים, כנראה המגוונים ביותר בעולם, והחזון
מלבד התרחבותו של מצפה הימים ל-100 חדרים כמעט (52 סוויטות) והיותו שם דבר באירוח ונוחות יוצאי דופן בישראל, נשמר בקפידה האתוס של מקימו שהיה חלוץ של כמה מגמות - אקטוריזם (תיירות ירוקה) של יותר ויותר אנשים שמבקשים לטייל בסביבה ירוקה, חקלאות אורגנית (פרמה קלצ'ר) ומערכת בת קיימא, שמספקת את הצרכים של עצמה וזוכה לשיתוף פעולה מצד מוסדות האו"ם, שמעודדים יזמות שכזאת.
פלאח בראזי, שמתגורר בכפר הצ'רקסי ריחניה, הוא מנהל הגינות והבוסתנים המרהיבים, שמזכירים את תיאורי ארץ ישראל האוטופית של בנימין זאב הרצל בספרו אלטנוילנד. בראזי מלווה אותי בסיור בחווה ומציג לי את החממה שגדלה בה הנענע. בסמוך אפשר לראות זעתר, מרווה וזוטה לבנה. הפרחים נקטפים 3 פעמים בשבוע; בערוגות הראשונות גדלים ציפורני חתול, ציפורן סיני, הדס, לבנדר ורוזמרין. השתילים מוטמנים באדמה ידנית, ללא מיכון. טרקטור עושה חריש ראשון, אבל אין דישון. התוספת היחידה היא קומפוסט נטול ריח שנעשה במקום.
באדמה החומה והנקייה מעשבים ומשאר מזיקים מסודרים בשורות ישרות 6 סוגי חסה, פטרוזיליה, כרובית, פול, מנגולד, כרישה, חובזה, קולורבי, ברוקולי, בצל וסלרי. בבוסתנים עצי פרי וענבים. הגזם כאן לא נשרף מסיבות אקולוגיות ומשמש לקומפוסט ולריפוד מצע העצים, ונמנעת התאדות מים בימים חמים.
בפינות החי ברווזים ותרנגולות שניזונים משאריות המזון של האורחים במלון. אפילו שאריות העצמות נטחנות עד דק ובתוספת לחם משמשות מעדן לכלבים ששומרים על 60 הפרות החולבות, העזים והטלאים אשר מספקים את החלב והגבינות. עצי הרימון, הלימון ואפילו החרוב משמשים לסחיטת מיץ.
אנו יוצאים מהמקום בתחושה מעורבת. על 150 דונם, הרחק מתל-אביב האופנתית ומהמרכז העשיר, הקים רופא הזוי קמעה מודל כלכלי יעיל, משגשג, סולידי, כמעט לא ידוע. אם היו שואלים את אותו הרצל ובוודאי את הדוקטור ההוא על סוסו מאומלאבס, כזה הם היו רוצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם