חטא על פשע
בדומה לקצב, שמסרב להודות בעובדות כך גם בניזרי יוצא מהכלא שנייה לאחר שהמדינה המתיקה את עונשו ומייד מתגולל על אותה מדינה
מלאים בקורבנות של עלילות דם מרושעות ושל שגיאות מערכתיות מזעזעות, ואילו הרחובות עמוסים לעייפה ברוצחים, באנסים, בגנבים ובנוכלים שהצליחו לחמוק מיד החוק.
אבל אם בעוד עולם הפוך ומגוחך זה מתקבל כתקין בקרב אסירים - בין אם כנחמה היחידה שמותרת לאדם האסור מאחורי סורג ובריח ובין אם כשיח פנימי בעל היבטים קומיים - הרי כשהעיוות הזה פוגש את המיקרופונים ואת העולם שבחוץ הוא הופך למסוכן במקצת. אחרי הכל, מי אינו רוצה להאמין לאדם שיצא זה עתה משערי הכלא ובפיו הבשורה הרומנטית: "ריציתי מאסר על לא עוול בכפי".
מטעם שטבע האדם טוב מנעוריו, נוטות הבריות להאמין לכל פלוני שיוצא מחורץ פנים, עיניו שקועות ושיערו אפור מאי פעם, ומלהג לכל מי שמוכן לשמוע: "נפלתי קורבן לעלילת דם". שהרי רחמנים בני רחמנים אנו, היהודים, וכאשר ניצב יהודי, מוקף בבני משפחתו הכאובים והאוהבים, עיניו לחות, גרונו ניחר ומיתרי קולו מאיימים להיקרע מצווחת עלבון, נוטים בני האדם להאמין לו.
אלא שמה לעשות, והאסיר בדימוס, שלמה בניזרי, הורשע כחוק - לא בפני ערכאה אחת, כי אם בפני שתיים - ובערעורו, לא זו בלבד שלא נמצאה טביעת ידו של "הגורם המפליל", כי אם מצאו אנשים ישרים ונטולי פניות בירושלים שמעשיו ראויים לעונש חמור יותר מכפי שנקצב לו בערכאה הקודמת? ומה לעשות שמערכת שלמה של חוקרים, פרקליטים, עדים ושופטים חברו יחד כדי לספר סיפור פשוט - סיפור מעשה הפשיעה של
השר לשעבר? אין מה לעשות. זו האמת לאמיתה.
אלא שבדומה לנשיא לשעבר קצב, שמסרב עד רגע זה להודות בעובדות שעליהן אין חולק אחד ולהן יש מאה סימוכין - כך גם הרב בניזרי יוצא מהכלא שנייה לאחר שהמדינה המתיקה את עונשו ושפכה על המתוק הזה מתיקות נוספת, ומיד מתגולל על אותה מדינה. והדבר היה מצחיק, אלמלא היו מי שאוזניהם כרויות לדברים הללו, ואלמלא היו כאלה שנאום השיסוי של בניזרי במערכת המשפט והחוק נשמע להם טקסט לגיטימי לחלוטין.
אפשר כי הגיעה השעה להעמיד את אותם עבריינים מורשעים שמנבלים את פיהם על בית המשפט פעם נוספת בפניו ולהענישם על ביזויו. אחרי הכל, ספר החוקים הישראלי שמר סעיף בדיוק למקרים דוגמת אלה. העובדה שהתחנה הראשונה בביקורו לאחר השחרור לא הייתה ביתו, כי אם זה של הרב עובדיה יוסף, יש בה כדי ללמד לא מעט על הדרך שבה תנועה זו מחבקת עבריינים, שלא לומר מצמיחה כאלה. לא יועילו כאן ניגוני קיפוח עדתי ורדיפה על רקע פוליטי.
הפרקליטות והמשטרה בישראל הוכיחו בשנים האחרונות כי הן רודפות גם אחרי פוליטיקאים שאינם מזרחים ואינם חרדים וכי אינן בוחלות בהגשת כתבי אישום גם נגד מי שלעולם לא יוכל לטעון לקיפוח. אהוד אולמרט, לדוגמה; אברהם הירשזון, לדוגמה; אריאל שרון, לדוגמה. ואלה רק השמות הבולטים ברשימה. מוטב לו, לבניזרי, להסתופף תחת אוהלה של תורה ולכפר על מעשיו בגמילות חסדים ובעבודת השם. כי כרגע הוא עסוק בהוספת חטא על פשע ופשע על עוון. ואת החשבון הזה אפשר שכבר יצטרך לפרוע לא בפני בית הדין של מטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם