אמא יכולה הכל לבד: יום האישה מיותר?
לא עניינו של אף אחד מתי אנו מתכננות להיכנס להריון ומתי לא. מישהו שאל פעם מעסיק פוטנציאלי מתי הוא מתכוון לחטוף התקף לב?

יום האישה הבינלאומי 2012 צילום המחשה: שאטרסטוק
הכל אמת, כמובן, עד לשלב שבו נדרשתי לנאמנות באותו ראיון עבודה. המציאות היתה מרירה בהרבה: נאלצתי להבטיח שאקפיד על תענית מיטה עם בעלי, ואשמור אמונים למקום העבודה דאז, שהיה, איך לומר, שלאגר קטן מאוד.
ערב יום האישה הבינלאומי נפל השנה על ערב תחרות מלכת היופי המסורתית, בה נבחנים כישוריה הקוגניטיביים של האישה, יכולותיה האינטלקטואליות לצד מידותיה הטובות. יפיפיות צעירות הידסו על כלונסאותיהן וחלקו איתנו את חלומן האחד והיחיד:לא לעוף מהעקבים. הקהל ישב מרותק למחזה המרהיב. בעיקר ישבו מרותקים הגברים וריירו במרץ על המחזה. זה בסדר, בדיוק כמו בהצגה.
לחנך את הגברים לאורך כל השנה
השחקניות התכוננו, הצופים קיבלו הזמנה ועכשיו תורם להסתכל עליהן הולכות קדימה ואחורה, קדימה ואחורה. הרבה פחות בסדר, כשגברים מריירים בלי הזמנה. ברחוב, בקולנוע, באוטובוס. באותה מידה, החדירה לרחם בלי הזמנה היא מחוץ לתחום.
לא עניינו של אף אחד מתי אנחנו מתכננות להיכנס להיריון ומתי לא, עם כל הכבוד שיש לנו לתוכניות עבודה שנתיות ויעדים. מישהו העז לשאול פעם מעסיק פוטנציאלי האם ומתי הוא מתכוון לחטוף התקף לב מפני שהוא שמן דובון? תגידו: ההקבלה לא משהו. ובכן, היא כן. היריון אצל נשים והתקף לב אצל שמנים הם שני
דברים בלתי נמנעים משחר ימיה של האנושות. כך זה תמיד עבד.
המחשבה הטבעית והמתבקשת היא שיום האישה הבינלאומי הוא יום מיותר. העצמת נשים היא לאו דווקא מה שנחוץ לנו יום אחד בשנה. חינוך גברים לאורך כל השנה הוא הדבר האמיתי, אבל את זה לא עושים בסדנאות חאפ-לאפ.
את זה עושים יום יום, שעה שעה, מהרגע שהם נולדים. שיבינו שאישה היא לא כלי ולא אובייקט. שאבא לא "עוזר לאמא", כי אבא הוא חלק בלתי נפרד מהבית. שיבינו ש"אבא לא קנה לאמא", כי אמא יכולה לקנות לעצמה. וגם אם קרה שאין אבא, זה בסדר. אמא יכולה הכל לבד.