להגן על הכיפה
הצטיידות בכיפת ברזל צריכה להיות בראש סדר העדיפויות ואסור למערכת לנפנף באיום שלא יהיו עוד סוללות במקרה של קיצוץ בתקציב הביטחון
השאלה האמיתית לגבי כל פעולה היא כמובן מה באמת סוכל כאן, ואם הייתה מוצדקת בהקשר הכללי של הסלמה ורגיעה. אלא שבכך אנחנו תלויים לגמרי במה שאומרת מערכת הביטחון, שיש לה סט נימוקים קבוע ומוכר. רק לעתים רחוקות, ובמרחק בטוח מהאירוע עצמו, אפשר לשמוע אנשים מתוכה המודים שאולי תועלתו של החיסול לא הייתה שווה בנזקו.
אבל בציבור הוויכוח תם מזמן, אם היה אי פעם: אם הורגים מישהו, כנראה שזה היה בצדק. חיסולו של זוהיר אל קייסי, מזכ"ל ועדת ההתנגדות העממיות, נומק בניסיון למנוע פיגוע גדול מסיני שבהכנתו עסק. אבל אפילו בדבריו של שר הביטחון אתמול היה אפשר לשמוע שלא מדובר בסיכול ישיר: ברק אמר במפורש שלא ברור לגמרי מה תוכנן ומאיפה, ואם הפיגוע סוכל. אפשר לנחש מן הדברים שמדובר יותר בהרתעה, בכך שמי שמתכנן פיגועים כאלה ייענש מיד ובמזומן.
ההיסטוריה הוכיחה שהרתעה כזו מושגת רק לעתים רחוקות. מנגד, ברור שמדיניות עקבית של פגיעה במארגני טרור גורמת להם לחוש נרדפים ומקשה על פעילותם. את הכל, חיסול כתגובה, צריך לתפוס במונחים של מערכה מתמשכת, שבה לא תושג הכרעה ואפילו לא הרתעה של ממש, עד שיחליט מישהו לשנות את המשוואה מעיקרה.
כיפת ברזל הוכיחה את יכולתה
הקברניטים הישראלים, שכבר למדו על בשרם כמה מפוקפקות התוצאות של ניסיונות כאלה, מעדיפים להימנע מהם. התוצאה מתסכלת רבים מאיתנו, שמרגישים שכוחו האדיר של צה"ל אינו בא לידי ביטוי ואינו משיג הכרעה חד-משמעית, אבל אין באמת אדם בצמרת המדינית-ביטחונית המאמין באפשרות של הכרעה שכזו.
מה שאינו מוטל בספק הוא יכולתה של מערכת "כיפת ברזל", שעל פי הנתונים שסופקו על ידי צה"ל עמדה במבחן מסיבי יותר מבעבר, והוכיחה יכולת ליירט מספר רב יחסית של ראשי נפץ בזמן מצומצם. אפילו אם הסגירה שמשיגה המערכת אינה הרמטית, אין ספק שהיא מספקת חופש פעולה גדול יותר למחליטים.
מתוך אותה תפיסה של לחימה מתמשכת מעניק המיגון המשופר של "כיפת ברזל" לקברניט תחושה שאפשר
בקלות רבה יותר לאשר פעולה, שכן המחיר בצד שלנו יהיה נמוך יותר. אסור לזלזל בדרגת החופש הזו, כשם שאסור לנצל אותה לרעה. גם לשיבוש חייהם של מאות אלפי אנשים באזור המאוים באש יש חשיבות.
משמעות כל הדברים האלה היא אחת: הצטיידות ב"כיפת ברזל" צריכה להיות בעדיפות על פני דברים אחרים, ואסור למערכת לנפנף באיום שלא יהיו סוללות נוספות במקרה של קיצוץ בתקציב. אלה פניה של המלחמה בעתיד הקרוב, והיא תוכרע על ידי מיגון אקטיבי ופסיבי הרבה יותר מאשר על ידי כוחות מסתערים. הדגשים בכסף ובהצטיידות צריכים להיות בהתאם.
ראש הממשלה צריך לקבוע חד-משמעית למערכת הביטחון ש"כיפת ברזל", כמו אמצעי הגנה אחרים, הם מחוץ לתחומו של הוויכוח התקציבי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם