נצרב בתודעה
"כיפת ברזל" קרובה להיות אותו קיר ברזל שעליו המליץ ז'בוטינסקי כדי לשכנע את הפלסטינים שאין להם סיכוי. עדיף שיהפכו לעיר-מדינה
עזה יכולה לנסות לתקוף אותנו שוב ושוב, כמו ילד מופרע המטיח את ראשו בקיר "כיפת הברזל" שלנו, שעוד ילך ויתחזק, והיא יכולה לעשות משהו אחר לגמרי – להתפרק מכלי נשקה, מתוך הבנה שהטילים אינם מקור חוזקה אלא מקור חולשתה, שבאמצעותו היא מנסה שוב ושוב לנסות את כוחה עלינו, ושוב ושוב מובסת ונהרגת. האלטרנטיבה היא להיהפך למין עיר-מדינה פורחת ומפורזת בנוסח סינגפור או הונג קונג או קטאר, עם סיכוי לא רע למצוא עתודות גז בשטחה הימי.
זו הברירה העומדת בפני פרנסי הרצועה. האם קשה כל כך לצפות ממנהיגי חמאס להבין את זה? האם הפנאטיות עד כדי כך מעוורת אותם?
הצלחתה המדהימה של "כיפת ברזל" עשויה לפתוח בעזרת השם את הראש הטרוריסטי והחמאסי האטום ולגרום להם להבין כי הסיכוי שלהם בטווח הנראה לעין לגבור עלינו באמצעות טרור או לכופף אותנו באיום טילים על ערינו הוא אפסי.
לעומת זאת, אם יבחרו בדרך האי-לוחמה (אף אחד לא מבקש מהם בשלב זה שלום והשלמה) יוכלו להסיר לחלוטין את כל סוגי המצור על עזה, לזכות לחיבוק עולמי ולתקציבים עולמיים לצורך שיקום מאות אלפי הפליטים במחנות ולהפוך את חריצותם של יושביה ואת כוח הבנייה שלהם למנוף כלכלי גדול, בעידוד קרן המטבע הבינלאומית והמדינות העשירות. האם עד כדי כך קשה להניה להבין את זה? כי נדמה שחאלד משעל כבר התחיל להבין.
לכן
הברירה שלהם היא להיות (ואולי אף לשגשג בכוח הפסקת האש המתמשכת וההתפרקות מנשקם) או לא להיות באמצעות טיפוח מחסני הנשק שלהם, המשך ההברחות והתקווה הנואלת והמטומטמת להכניע את ישראל בכוח הטרור.
מבחינה זו, טוב שהלחימה בעזה נמשכה כמה ימים. די היה בה כדי להכניס לתודעה את המסר החדש: "כיפת ברזל" מיירטת את רוב הטילים, ובקרוב אולי תבלום את כולם ממש. לכן כדאי לכם להבין: אין לכם סיכוי.
עקב כך, ייתכן שחאלד משעל, שניסה לדבוק בסוג של הפסקת אש מתמשכת מול ישראל עוד לפני המערכה האחרונה בעזה, היה נביא שהקדים את זמנו. אחרי ככלות הכל, מה שהוא הבין יכול גם איסמעיל הניה להבין: בתנאים הנוכחיים, דרך ההתנגדות המזוינת לישראל היא דרך ההתאבדות. אין סיכוי לניצחון; לא עם "כיפת ברזל" המגנה על ישראל בנוסח קיר הברזל שעליו המליץ בשעתו ז'בוטינסקי כדרך היחידה של ישראל לעמוד מול אויביה.
הנה (בקיצורים אחדים) קטע שכתב ז'בוטינסקי עוד לפני כ-90 שנה במאמרו "על קיר הברזל":
"התיישבותנו יכולה להימשך ולהתפתח בחסותו של כוח שאיננו תלוי בהלך רוחה של האוכלוסייה המקומית - מאחורי קיר ברזל שלא יהא בכוחה של האוכלוסייה המקומית לפרוץ אותו. אין משמע הדבר שעם ערביי ארץ ישראל לא ייתכן שום הסכם. בלתי אפשרי הוא רק הסכם מ ר צ ו ן.
"כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאיתנו, הם לא ימכרו תקווה זו בעד שום דברי נועם ובעד שום הבטחות מפליגות;רק כאשר בקיר הברזל כבר אין אפילו פרצה כלשהי, רק אז מאבדות את כוחן הקבוצות הקיצוניות שסיסמתן 'לא, בשום אופן לא', וההשפעה עוברת אל הקבוצות המתונות".
אתה הבנת את זה, הניה?
