הדמוקרטיה הלבנה
מי שמדיר, מפלה, ומתנהג כמו גזען לוקח חלק בפירוק הדמוקרטיה מהערך העליון שלה - ערך השיוויון
מדינת ישראל קמה בצלה של השואה. עם הקמתה חרטה המדינה על דגלה את לקחה הנורא של השנאה הגזענית. במגילת העצמאות של המדינה נכתב "מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; ... תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". אכן חזון מפואר ומגילה מכובדת.
נו? ואיפה הקשר בין מגילת העצמאות לחיים האמיתיים במדינת ישראל? קשר מעורפל מאוד, ובימים קשים אפילו אין קשר בין ההבטחה והחזון- לבין המציאות שלנו כאן.
הכרזה זו, שלימים ניתן לה עיגון חוקתי ב"חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו", שיקפה את ההסכמה הלאומית הכללית שעל יסודה הוקמה מדינת ישראל. הקמת מדינה שתהיה בית לעם היהודי ועם זאת תקיים משטר דמוקרטי המבוסס על הכרה בשוויון זכויות מלא לכל אזרחיה, יהודים ולא-יהודים.
אכן, תפיסת יסוד מדינית-חברתית זו, שהטעימה את השוויון והוקיעה את הגזענות, שיקפה את ההסכמה הלאומית הכללית.
מה שמתחיל בלהדיר נשים לאחורי האוטובוס, מאפשר בקלות להפלות אתיופים בבתי הספר, לאפשר מדיניות גזענית לאזרחים הערבים בתקציבים ובזכויות, ולמסגר את הפליטים האומללים כמפיצי מחלות. מכאן הדרך לגזענות ממסדית קצרה מאוד.
בשנים האחרונות עדה החברה הישראלית למגמה של גידול מדאיג בגילויי הגזענות, ההסתה והשנאה. אנחנו אוהבים לאהוב רק את מי שדומה לנו.
מגמה עצובה זו, קשורה ביסודה לרבגוניות של החברה הישראלית, קולטת העליה ולשותפינו הערבים - אזרחים שווים - לפחות על פי חוק. מגמה זו מקבלת ביטוי בהפליה לרעה של קבוצות שונות, בהדרה של החברים בהן ובהתבטאויות קשות המסיתות כנגד קבוצות אלה וחבריהן, משפילות ומבזות אותם.
לאחרונה הגיעו גילויי הגזענות לכדי פגיעה של ממש בשלומם ובביטחונם של אזרחים, תושבים ומהגרי עבודה. להתנהלות המפלה והגזענית מופעים רבים, שנוגעים כמעט בכל זירות החיים:
אפליה בחינוך - מערכת החינוך מאפשרת ומתחזקת מציאות של אפליה וגזענות בדרכים שונות. בישראל של שנת 2012 קיימת הפרדה בין תלמידים שחורים ללבנים במספר בתי ספר וגנים. החינוך היא גורם משפיע ומעצב זהות בקרב תלמידים במדינת ישראל. מי שגדל על ברכי הגזענות יתבדל מאלו שהפלו והדירו אותו. כור ההיתוך מעולם לא נראה רחוק יותר.
אפליה בתעסוקה - האפליה בתעסוקה אינה פוסחת על מלומדים ומשכילים, ותואר אקדמי או ניסיון לבד כבר אינם מספיקים. חייבים להשתייך גם ללאום או לצבע "הנכון".
אפליה בדיור - כל יומיים אנחנו עדים לסיפור גזעני אחר, בו נדחים שוכרים וקונים פוטנציאליים של דירות ממוצא אתיופי.
משרדי הממשלה והעומד בראשה מגנים בלשון רפה, מצקצקים קלות בלשונם - ועוברים לסדר היום. חמור עוד יותר לראות שנושאי משרות ציבוריות עושים זאת וממשיכים בתפקידם. ואם זו לא לגיטימציה לגזענות - אז מה כן?
המערכת המדינית בישראל שתפקידה להגן ולשמור על זכויותיהם ושוויונם של אזרחיה, נכשלה בתפקידה ונושאת באחריות על מציאות זו. אם מוסדות ומסגרות הממומנים על ידי המדינה גזעניים כלפי אזרחיה מה המסר שמקבל "האזרח הקטן"? זה שמפלה תלמידות אתיופיות או מזרחיות, זה שצועק "מוות לערבים" או זה שמשווה את הפליטים לחיות אדם.
במקום שהחוק נעדר חוקי הג'ונגל שולטים. המיעוט מושתק ונרמס והרוב ממשיך בחייו "הנאורים". חלק גדול מהמנהיגות הנוכחית לא השכילה להפנים שדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב אלא זכויות המיעוטים כאזרחים שווים. וכאן טמונה עיקר הבעיה – אם אנחנו כנבחרי ציבור נשכיל להבין את המדרון החלקלק שנע בין גזענות לאנרכיה, אולי עוד נצליח לשמור על הבית שלנו, כבית אמיתי - כזה שמגן עלינו ואנחנו גאים להיות חלק ממנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם