מחלת הקורבניזם
אלו כבר לא קולות בודדים אלא מגמה מסוכנת ודמגוגית, תפיסת עולם לא מוסרית. האיראנים מאיימים בהשמדת עם ושוב היהודים אשמים
אלו הפליגו באוניותיהם לאורך אגן הים התיכון והותירו בכל נמל מתנה קטלנית. דומה שאין מחלוקת כי המגפה שגשגה הודות לאמונות התפלות של בני אירופה בכלל והכנסייה הקתולית בפרט. נטען כי המוות השחור נגרם בשל שימוש בשמן זית, התרועעות עם מכשפות, משחק בקוביות, שיחות על סקס, צפייה בתיאטרון, תאוות מין וקונסטלציה אסטרולוגית בעייתית. וכמובן שגם לבני עמנו היה שמור מקום מכובד ברשימה.
מטיפים נודדים הפיצו את השמועה שלפיה היהודים מרעילים בארות, ומכאן הביטוי. באורח פרדוקסלי, המגפה שהועברה באמצעות עכברושים ופשפשים הוחמרה עקב התפיסה הדתית הקתולית שלפיה חשיפת הבשר היא חטא והאמונה העממית כי חתולים הם מכשפות בתחפושת.
כיוון שכך, אלו לא היו ימים טובים לחתולים באירופה. ומכיוון שהאוכלוסייה הנוצרית השתדלה להימנע מרחצה קבועה, והאדם הממוצע הדיף ריח של משהו שהוא בין כלוב אוגרים לבין בית שחי של הומלס, קצב התפשטות המגפה הואץ. אפשרויות הטיפול הרפואי שעמדו בפני החולים היו מגוונות. שטיפת הקורבן בשתן עזים הייתה מהתרופות הפחות רדיקליות. היו שהמליצו על הצמדת קרבי גור כלבים שזה עתה נולד למצח החולה. אחרים רשמו שתיית דם מחזור וניקוב האשכים.
אסכולה אחרת הציעה להניח קרפדה מיובשת על איבר המין לתקופה שלא תעלה על 48 שעות, ואילו המתנגדים טענו שדווקא שאיפת אדי מחראות תועיל. אין ספק כי ההמלצה המופרכת ביותר הייתה אכילת מוגלה מורתחת של קורבן המגפה. והיהודים? למרות צווי אפיפיור )בולות( שהגנו על היהודים מהאשמות בטענה כי הטופלים "מונעים מן השקר, מן השטן", היהודים נשרפו, נטבחו ונשחטו כיד הדמיון הטובה על הגויים.
ואני מניח שגם אז היו יהודים שטרחו לנסות ללמד סנגוריה על האספסוף, על השוחטים, על רבי הטבחים. שהרי ידוע כי בכל דור ודור באים לכלותנו ובכל דור ודור קמים יהודים טובים ודופקים על החזה אשמנו בגדנו, אנחנו אוהבים אתכם איראנים. היום כמו אז, בעצם כמו תמיד, האיום ברור.
המילים נאמרות באופן שאין לתת בהן פירושים מקילים. אז זה נורא נחמד כמו אז להאשים מכשפות, שמן זית ואת היהודי נתניהו, אפשר להישטף בשתן עזים, לקדוח חורים בביצים ולהתעטף בכרזות פציפיסטיות בפייסבוק, אבל המוות השחור והאדום והסגול מגחך מעבר לפינה בחיוך פטרייתי. בסוף כל הסופים, ההדחקה היא מהשטן.
זה התחיל בזרם דק, זרזיף שהתגבר והתעצם עד שהפך לשיטפון, לבון טון. בתל אביב מוצגת תערוכה המאשימה בריש גלי את ממשלת ישראל בחרחורי מלחמה. תמונת פייסבוק קיטשית צוברת תאוצה ומקבלת תהודה בחשובים שבכלי התקשורת בעולם. ברשת מופצת תמונת פוטומונטאז' של פרצופי אחמדינג'אד ונתניהו משולבים. המסר
השניים מאיימים על העולם. רענן שקד, בעל טור ב"ידיעות אחרונות", מחפש דרכון זר ומאיים על ראש הממשלה שמא יקרה משהו לבנו בגלל מתקפה ישראלית. גברת אחת הגדילה לעשות וכתבה במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" רשימה שנפתחה בשאלה: "אז למי יש יותר גדול - לביבי וברק או לאחמדינג'אד (טיל כמובן, על מה חשבתם?).
השאלה החשובה, הרת הגורל הזאת, עלולה להבעיר בקרוב את האזור. לעלות בחיי אדם, ילדים, נשים וגברים, לגרום סבל שלא יתואר". וואו , איזה פמיניזם חתרני. כמה חתרני. מלחמה בגלל אגו גברי. דומני שבהתאם לרמת ההבחנה הפסיכולוגית של הכותבת, מותר לתהות אם הכותבת כתבה את מה שכתבה בגלל קנאת פין.
אלו כבר לא קולות בודדים ומגוחכים אלא מגמה מסוכנת ודמגוגית. תפיסת עולם לא מוסרית. האיראנים מאיימים בהשמדה, וישראל במעמד שווה. האם ישראל שוללת את זכות קיומה של איראן? האם מישהו באמת ובתמים מאמין כי ישראל מאיימת בתקיפה מתוך קפריזה מיליטריסטית?
תאמינו או תפקפקו בהצהרות האיראניות, אבל זה מה שהם אומרים. גם הנאצים הבטיחו וקיימו. וגם אז היהודים מצאו תירוצים והצדקות לשאננותם. להדחקה. האם גם אז, ערב מלחמת העולם השנייה, היו נשות "קואליציית נשים לשלום" מפרסמות מניפסט הקורא: "אנו, נשים יהודיות, מתנגדות לרטוריקה המתלהמת של מחרחרי המלחמה ולכוונת ממשלת בריטניה לתקוף את גרמניה"?
אני נוטה להניח שכן. ב-1938 הסופרת היהודייה גרטרוד שטיין עמדה בראש עצומה שקראה להעניק להיטלר את פרס נובל לשלום (הצעה שנדחתה למרבה הפלא). ומה האלטרנטיבה של מתנגדי התקיפה הצבאית כמוצא אחרון? האם הם מוכנים לחיות תחת איום פצצת אטום איראנית, שאין ספק שתהפוך את המזרח התיכון כולו לג'ונגל גרעיני? הם לא עונים. יהיה בסדר.
שהאמריקאים. . . האירופאים. . . אמממ . . . . יצליחו בסוף עם הסנקציות. הם דוחים את הקץ, אבל מכיוון שהקץ דופק על הדלת, הם מאשימים את השליח, את נתניהו, בחרחור מלחמה, בפרנויה טרופת דעת של מנטליות שואה. חוששני שאילו בן-גוריון היה מנסה להכריז על קום המדינה בימים אלו, התקשורת הייתה מכתירה אותו למטורף המאיים על שלום היישוב.
עד כה העולם קונה את הרצינות הישראלית במשחק הפוקר שלאיש אינו ברור לאן יתגלגל. הקולות המתגברים מישראל עלולים לפגוע במאמץ המדיני ולקדם, מעשה שטן, דווקא את האופציה הצבאית. יש רגעים בחייה של אומה, כך אומרת הקלישאה, שעליה להתייצב כאיש אחד, כאגרוף.
במקום נורמלי הייתה קמה כעת ממשלת אחדות לאומית. מתגבשת למוצק חרף המחלוקות הפוליטיות, חרף האגו, היצר והדם הרע. כולם, כולל כולם, באיתות של נחישות מוחלטת. אפילו נחישות מתוך ייאוש של מי שאין להם מה להפסיד. הרי עבור רגעים גורליים כאלה קמה המדינה. לא?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם