תעשו אהבה, לא פורנו!
יותר ויותר נערים מאמצים את הלכות הפורנו ומיישמים אותן בקשר הזוגי שהם מנהלים. הנשים סובלות בשקט, כך החברה לימדה אותן
משרד החינוך סירב לאמץ את התוכנית. המחנכים, המורים וההורים לא רוצים להאמין שהילדים שלהם מקיימים יחסי מין דרך פורנו במחשב. "ואני אומר", המשיך בן-ציון, "שנערים וגברים צעירים צריכים להבין שיחסי מין הם פרק אחד בלבד מתוך תמונה כוללת של יחסים. קודם יחסים אחר כך מין. המשוואה שלהם חסרה בגלל הפורנו ו"האח הגדול", ששם מוצגות נשים מעפעפות עם ציצי גדול. הם חושבים שזאת המציאות".
באותו כנס עלתה לבמה שרון אורשלימי, מנהלת "דלת פתוחה" בתל אביב וחוקרת מגדר ומיניות באוניברסיטת בר אילן, שדיברה על מחקר חדש שבו היא בודקת נשים שלא יכולות לשאת חדירה ביחסי מין בגלל בעיה פיזית של כאבים. כאבים שמקורם אינו בהתעללות מינית או בבעיה נפשית. התסמונת הזאת נקראת "וולודיניה" ("וולו" - פות, "דיניה" - כאב), וחווה אותה כל אישה שמינית.
במילים אחרות, 16 אחוז מאוכלוסיית הנשים סובלות מכאבים בחדירה בזמן קיום יחסי מין. ההתנהגות שלהן וההתנהגות התרבותית, החברתית והרפואית כלפיהן הביאו את אורשלימי למסקנה חד משמעית: שמין הטרוסקסואלי מוגדר קודם כל כחדירה זאת הפעולה הנורמטיבית שמייצרת את הגדרת הזוגיות בין גבר לאישה.
אם אין חדירה, מועבר לנשים המסר החברתי והתרבותי, שהן לא מתפקדות כשורה בזוגיות הטרוסקסואלית. זה הציווי החברתי, ואת הציווי הזה מעבירים סוכני תרבות סביבנו בצורת המסרים החברתיים והתרבותיים שמקיפים אותנו.
הסקסולוגית רונית אלוני אמרה בכנס שנשים רבות מקיימות יחסי מין בדיסוציאציה - נתק בין הרצון להתנהגות. זה הבסיס לסצנה המיתולוגית בסרט "כשהארי פגש את סאלי", שבה מג ראיין מזייפת אורגזמה במסעדה, כדי להוכיח לבילי קריסטל, שלגבי חלק מהנשים מדובר בזיוף אחד גדול ומתמשך.
כן, חלק מהנשים לא נהנות מסקס שבמרכזו חדירה והיו מעדיפות אלטרנטיבות אחרות של מגע, שבמרכזו חום גופני ורגשי. את הטענה הזאת אפשר לתמוך בעובדות: 70 אחוז מהנשים מגיעות לאורגזמה דרך גירוי הדגדגן, ורק 30 אחוז מגיעות לאורגזמה נרתיקית.
יחד עם זה, המסר החברתי שמועבר לנשים הוא למדוד את ההנאה שלהן לפי זאת
וכל זה, אומרת אורשלימי, משום שהמסרים על מרכזיות החדירה כל כך חזקים ומופעל עליהן לחץ רב כל כך, עד שהיכולת שלהן לעמוד על שלהן, להביע עמדה אחרת, להבין מה הן רוצות, היא מועטה. זה רלוונטי לכל הנשים, בכל הגילים ומכל השכבות הסוציו-אקונומיות. בסופו של דבר, אף אחד לא אומר לנערים ולגברים שממוגנטים לפורנו, שחדירה היא לא הדרך היחידה לענג, שלא חייבים להיכנס לגוף, ושיש עוד דרכים להגיע לאורגזמה.
סיפור קטן אופייני ומזעזע מהמחקר: גבר ואישה צעירים ואוהבים נכנסים למיטה, היא נושכת את השפתיים ובוכה, והוא מגיע לאורגזמה. שאלת המחקר של אורשלימי בעקבות סיפורים מהסוג הזה שחזרו על עצמם הייתה: כיצד נשים מסבירות את העובדה שצורכיהן ורצונותיהן נמצאים בעדיפות משנית ביחס לצרכיו של בן זוגן, ואת העובדה שהן מקיימות יחסי מין באמצעות חדירה, כאשר הן יודעות שזה יגרום להן כאבים וטראומה?
את המחקר ערכה אורשלימי בקרב נשים תל אביביות, אשכנזיות, מגיל 20 עד 40, משכילות ומסודרות כלכלית. והשאלה הנוספת שעלתה לאור התנהגותן היא: לאיזה מסר תרבותי-פוליטי-חברתי נשים מצייתות כשהן משתפות פעולה בכזאת אדיקות, לפעמים תוך כאבים נוראיים, עם אקט שלרובן לא גורם עונג?
כשנשים הסובלות מ?וולודיניה? מגיעות לגינקולוגים ("זה הכל בראש שלך", "שימי קצת חומר סיכה" או "בואי ניתן לך סטרואידים"), כמו גם לרופאי משפחה, הן מקבלות את המסר החברתי והתרבותי שאם הן לא מסוגלות להיחדר הן "לא תקינות? מבחינה מינית. עכשיו, אם נשים משכילות ועצמאיות כלכלית שסובלות מכאבים בזמן חדירה ביחסי מין משלימות בהכנעה עם המסר הזה, מה קורה במגזרים הרחבים יותר של נערות ונשים.
הבעיה בתרבות החדירה, שמתוארת כפסגת יחסי המין, היא שברגע שחדרת אתה "גבר". וכדי להיות "גבר", בעיקר בפורנו, לא צריך משחק מקדים, רוך, מגע, עדינות או רגש. קצת מתנשקים, פושטים תחתונים, מגיע תור הגניחות, והמצלמה מתמקדת באקט עצמו. הוא גומר, היא גונחת כדי לעודד אותו, וקאט, המצלמה לא עוברת לבדוק מה קורה איתה.
אבל גם גברים נפגעים מפורנו: ל"דלת פתוחה" פונים כיום גברים בשנות העשרים לחייהם כדי לבקש ויאגרה, כששואלים אותם מה הבעיה, הם אומרים שאין להם זקפה ביחסים עם החברות. מתברר שבעוד הם מורגלים לגירוי מיני גבוה וחזק מול המסך, במציאות נדרש מהם להפגין רכות ועדינות מול החברה שלהם, ולכן הם חווים אי זקפה ונכנסים לחרדת ביצוע.
הפסיכולוג חן נרדי ואחרים כמותו מעבירים ברחבי הארץ סדנאות בנושא גבריות אחרת, כזאת שמפרקת את הגבריות הנורמטיבית הדומיננטית ומאפשרת להביע רגש, להפגין חולשה, לקיים דיאלוגים ולהתחבר למיניות הוליסטית ולא היררכית שפסגתה החדירה. הרי ברור שיש אינסוף אלטרנטיבות ליחסי מין מספקים ומענגים, וממילא רוב הנשים לא מגיעות לאורגזמה מחדירה. האתגר של השפה הזוגית הוא להגיע ליחסי התענגות הדדיים (כיום הרי חדירה לא הכרחית אפילו בשביל להיכנס להריון).
חדירה מינית, מהרהרת אורשלימי בקול רם, היא לדעתי פעולה פוליטית יותר מאשר מינית, ותפקידה לייצר את המבנה החברתי של כוח ושליטה בין גברים לנשים. והאמירה הזאת, היא מדגישה, לא באה לבקר נשים וגברים שכן אוהבים את המשחק של נחדרות ונשלטות. הכל לגיטימי כל עוד יש בחירה חופשית ולמין בלי חדירה יש אותו משקל כמו למין עם חדירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם