הכדור אצל ביבי
בג"ץ ניסה לשרטט קו אדום ברור ולהבהיר שקריצה שלטונית לא יכולה להלאים אדמה מבעליה. האם נתניהו יקבל זאת או ימצא קומבינה?
התשובה הניצחת לוועדת חקירה כזו היא פסילת "הסכם מגרון" על ידי בית המשפט העליון של מדינת ישראל. זה הממצא הראשון שצריך להניח על שולחנה של הוועדה הזו. שהרי אין הוכחה ניצחת יותר לכך שלמרות העובדה שישראל מחזיקה בשטח כבוש כבר 45 שנה (זה המצב המשפטי, אין מה לעשות), אף על פי שאין מו"מ מדיני ואף שלכאורה אין פרטנר - יש שופטים בירושלים והם מגנים על בעלי זכויות קניין פרטי גם כשהם פלסטינים.
יש דין ויש דיין גם בשטחים, העולם יכול להירגע, אף אחד לא חומס כאן אדמות פרטיות בקריצת עין ומלבין אחר כך את הפשע בפסקי דין מוזמנים. ישראל היא מדינת חוק, לא מערב פרוע, נכון?
אז זהו, שלא ממש. ומדינה פרגמטית כבר לא נהיה. במקום להרכין ראש בפני פסק הדין, ניתן אתמול האות להסתערות כללית. נחילים-נחילים הם ירדו מהגבעות, חברי הכנסת המבוהלים מאימת הלובי העוצמתי ביותר בישראל (המתנחלים), השרים המפוחדים, כל אלה שמאפשרים כבר שנים למדינה לשלוח אנשים אל הגבעות בלי לבדוק את ההיבטים החוקיים, בהנחה שבסוף הכל יהיה בסדר.
אז עכשיו מגיע הסוף (ב-1 באוגוסט), וזה רחוק מלהיות בסדר. האסון של הימין הוא שאפילו על בית המשפט קשה היום להתנפל. זה ייראה מטופש להחריד. רק שלשום הם הגו את "חוק גרוניס", המשיח החדש שיראה לשמאלנים מה זה, והנה הגיע אותו גרוניס ובהחלטה משפטית פשוטה, הגיונית ובהירה, הבהיר שהוא לא כלי משחק של אף אחד.
כי ההחלטה בעניין מגרון אינה ימנית או שמאלנית, היא החלטה משפטית מתבקשת. "שלום עכשיו" עמדו כאן מול מכונה משומנת עם השר בגין, והלובי של המתנחלים, ועו"ד וינרוט, ויועצי תקשורת ולוביסטים, ולא האמינו.
בשנה האחרונה הוכשרו מתחת לרדאר 11 מאחזים על ידי בג"ץ למרות עתירות של "שלום עכשיו", אחרי שהמדינה הלבינה אותם בדיעבד. והנה, הגיע אתמול
הרי על פי קביעתה של המדינה עצמה, מגרון בנויה על קרקע פלסטינית פרטית. גם השר בני בגין יודע שאת השרץ הזה אף אחד לא יוכל להכשיר. אני לא מקנא בבגין עכשיו, כשהוא נקרע בין המתנחלים לשופטים.
הייתי משלם הרבה כדי לשמוע בשידור חי מה מתרחש בלבו, בראשו, במצפונו. איש תם וישר הוא זאב בנימין בגין, ממשיך דרך נאמן למורשת אביו, שאם היה נמצא איתנו היום, מגרון הייתה מפונה מחר, לא באוגוסט. אבל בגין האב איננו, והבן מתייסר כאן במקומו.
ישראל היא מדינה שבה הסמכות העליונה מתפרקת, המסגרת מתפוררת, החוק הופך לאות מתה. מדינה שלא מסוגלת לאכוף את חוקיה על הבדואים בנגב, מדינה שלא מסוגלת לרסן אוהדים משתוללים בקניון, מדינה שלא מסוגלת לתפוס ערבים שמיידים אבנים בישראלים תמימים בכניסה לביתם במושב (ע"ע פרשת קלמן ליבסקינד בכניסה לביתו בגמזו), מדינה שלא מסוגלת להשליט חוק וסדר במגזר הערבי, החרדי, הבדואי או בכל מגזר אחר שיעלה על הדעת. מדינה שמתפרקת לשבטיה ולחוקי הג'ונגל הנוהגים בהם.
אתמול בא בג"ץ וניסה לשים קץ לסחף הזה. להכריז "עד כאן". לשרטט קו אדום ברור על הרצפה. להבהיר שקריצה שלטונית לא יכולה להחליף חוק או להלאים אדמה מבעליה.
עכשיו מוטל תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחו של ראש הממשלה. בנימין נתניהו הגיע לביקור היסטורי במשכן בג"ץ לפני שבועות ספורים והצהיר שם שממשלת ישראל תקיים את החלטות בית המשפט ואת חוקי המדינה. עכשיו המבחן שלו.
נתניהו יוכל להודיע שהחלטת בג"ץ תמומש ללא כחל וסרק, לאבד את הקיצוניים, אבל לקנות את עולמו במרכז הפוליטי, המקום שממנו מנצחים בחירות. אבל נתניהו יוכל גם להמשיך לקרוץ, לקרוא לשר בגין, לנסות למצוא קומבינה חדשה, עסקה אחרת, הסכם חדש, שיפרק את מגרון וישאיר אותה שלמה בעת ובעונה אחת. ככל הידוע, על פי מה ששמענו אתמול בבית המשפט, קומבינה כזו נתניהו לא ימצא.
האם יהיה בו האומץ ללכת לפסיקה עוקפת בג"ץ ולהכשיר את מגרון על אפו וחמתו של בית המשפט העליון, ערב הבחירות? קשה להאמין. אביב הגיע, פסח בא, אוגוסט יבוא אחריו, ועוד לא דיברנו על איראן, על חוק טל, על מחאת הקיץ ועל כל מה שביניהם. העיקר שלעולם, אבל לעולם, לא יהיה כאן משעמם.
אקו"ם