מחיר ההתנצחות
ברגע שציפי לבני גיחכה למשמע התכנית המדינית של שאול מופז וכינתה אותה בזלזול "נפלא", במו ידיה היא זימנה את מפלתה
ואז אומרת ציפי לבני בשנית: "נפלא". מופז ממשיך בשלו כאילו לא קרה דבר. ואז, כאילו היה מדובר בשעון עצר מכוונן כדי להשפיל, ציפי לבני אומרת בשלישית: "יפה".
זה לא היה מחזה שקספירי, זאת הייתה מציאות חיה. עם זאת, לא יכולתי שלא להיזכר במחזה "הנרי החמישי" של שקספיר, שם ניתנת אחת ההגדרות הקולעות למושג "מנהיגות". אחד משרי הצבא של הנרי, רברבן, אומר לחברו את הדברים הבאים, שכתובים בערך כך: אני יכול לקרוא אליי את כל כוחות האופל.
חברו, שר צבא אף הוא, עונה לו בערך כך: כל אחד יכול לקרוא להם, השאלה היא האם הם ילכו אחריך?
וכאן מדובר בעולם שכולו עשייה; עולם אמיתי, לא מדומה. הולכים אחרי מי שרואים כי הוא יודע להנהיג, לעמוד בראש, להילחם בשדה הקרב, לדאוג לאנשיו, להעלות להם את המורל ולהציג להם חזון של הישג. לא לחינם הנאום הנהדר של הנרי החמישי בפני חייליו, ערב הקרב המכריע באז'נקור נגד הצרפתים, הוא המודל לנאומי המנהיגות הגדולים של צ'רצ'יל.
בתמונה ההיא שראיתי התגלתה לי לבני האמיתית, כמו שהיא. לא לבני של יחסי הציבור, לא לבני שבונים לה תדמית, לא לבני שאומרים לה מה לומר, לא לבני שאומרים לה מתי לרקוד על השולחנות, לא לבני שלהקת מעודדות מהתקשורת קושרת לה כתרים של נחמדות ומדינאות וערכים נעלים.
ראיתי אותה בלי שאף יחצן ישים בפיה את המילים. הן יצאו ממנה, אמיתיות, כמו שהיא. אמנם היא אכן נחמדה, בת למשפחת "אצולה", אינטליגנטית , בלי רבב של שחיתות אישית, אך אפופה ברגשות התנשאות ועליונות של "אני ואפסי עוד".
כאילו היה ליצן החצר
מלאת בוז ולעג. ולמי? לזה שהוביל והנהיג כוח ליד דמשק במלחמת יום הכיפורים; לזה שבהיותו מג"ד ומח"ט צנחנים המ"פים היו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים; לזה שלחם באנטבה; לזה שהיה רמטכ"ל; לזה שהיה המפקד של צה"ל במבצע "חומת מגן", שבימים אלו מלאו לו עשר שנים; שבזכותו אין מתאבדים בתל אביב ובכל מקום אחר בארץ; לאיש שהיה שר הביטחון.
נעצבתי עבור שאול מופז. הוא, שכולו איש של מעשים, זוכה מיו"ר קדימה ליחס כאילו היה ליצן החצר.
על רקע כך, הערכתי לגבי מה שהתחולל בבחירות ב-27 במרס היא זאת: כל מי שהכיר את לבני מקרוב, בחיי היומיום, בעשייה השוטפת, הבין שלפניו מנהיגה שהיא יציר יועצים
ואסטרטגים, חביבת תקשורת מלטפת ומרוממת, ויש לבעוט אותה החוצה. ולהפך: כל מי שהכיר את מופז מקרוב הבין שתקשורת עוינת יצרה לו דימוי שלילי של כלומניק מול התקווה האינטליגנטית של לבני.
זאת התקשורת שממש ערב הבחירות ידעה (בחלקה) לבשר לעם היושב בציון, וכמובן למצביעי קדימה, כי "צומצם הפער בין מופז ללבני", והמאבק יוכרע במאות בודדות של קולות. כמובן בעלי נבואה זאת ייחלו לניצחון של לבני. אין לי מושג מה יקרה לקדימה בראשות מופז, כמו גם ליתר המפלגות.
החרטומים בתקשורת כבר יידעו וישיאו עצות לכולם. דבר אחד אני מעז לנחש: התסכול של כל מעריצי ציפי לבני יופנה נגד מופז.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם