די עם השפע
הכל בהישג יד, אלפי שירים מחכים להיכנס לסמארטפון-טאבלט-לפטופ. אז למה כבר אי אפשר לשמוע כלום?
השירים אמנם מתנגנים, אבל בכל זאת משהו חסר לי, משהו לא שלם לי. ואני לא מדבר על החוברת עם המילים ואני יודע שהדיסק הוא אביזר פרימיטיבי, שהוא נשרט ומתקלקל, אני יודע שזו הקידמה ושאני קצת זקן, אני יודע את כל הדברים האלו ובכל זאת אני מתגעגע.
ואולי אני בעצם מתגעגע לילדות שלי. לתחושה המופלאה הזאת כשאתה שומע בפעם הראשונה את הקול של פרדי מרקורי ברדיו. ואתה מתאהב בו. ומפנטז עליו. ונוסע בקו 19 למרכז העיר בירושלים כדי שהוא יהיה שלך. ונכנס למקום הקסום הזה שפעם היית מוצא בכל פינת רחוב והיום הוא זן הולך ונעלם; לחנות התקליטים. וכל הדרך חזרה הביתה אתה רועד מהתרגשות. ואז אתה שומע אותו אלף פעמים רצוף. רק אותו.
אבל התקליט מת, גם הקסטה, וכעת אפילו הדיסק גוסס. ועכשיו 800 שירים של פרדי זצוק"ל נמצאים במרחק לחיצת כפתור ממני. "קווין" לייב בטוקיו וההקלטות המקוריות וההקלטות ששוחזרו ועיבודים חדשים ותהליך העבודה ודמואים וקאוורים ואוספים מכל הסוגים והגוונים ואיזו זכות יש לי בעצם להתבאס כשכל השפע הזה נמצא כל כך קרוב אליי? רק ללחוץ על הכפתור, והם שם. פחות משנייה והם אצלי בנייד.
וזה באמת כיף גדול. ויש עוד. עוד המון: כל המוזיקה של כל להקה שאי
כי תמיד יהיה שם שיר יותר טוב, קליפ יותר מצחיק, בלוג אוכל משובח יותר, אתר פורנו יותר נועז, תמיד יהיה שם משהו שישנה את חייך או לפחות ייתן לך חמש דקות של עונג, רק עוד ניסיון אחד ואתה שם.
לא יודע מה איתכם, אבל אותי השפע האינסופי הזה גם מדכדך, גורם לי לתחושה שאני הולך לאיבוד בתוך הגוגליזציה שהשתלטה על העולם; שלעולם אני לא אמצא את מה שאני באמת מחפש בתוך המטריקס; שהלם העתיד הוא בעצם ההווה שלי.
ואם מפסיקים שנייה לחפש וגם מנסים לחשוב על זה רגע, פתאום זה נראה קצת מוזר שחברה שהוקמה כדי לעזור לנו למצוא אתרים באינטרנט הפכה לאימפריה הכי חזקה בסביבה. אין לי תלונות ללארי פייג' ולחבורתו, גם אני מגגל בלי הפסקה, את התלונות אני שומר בעיקר לעצמי ולחבריי היקרים בני המין האנושי, שככל הנראה שוב לקחו איזו פנייה לא נכונה מהדרך הראשית ומצאו את עצמם בכביש ללא מוצא.
אז מה עושים עם התסכול הזה? אפשר למשל לחזור בתשובה או להתבודד על איזה אי; אפשר להעיף את כל המכשירים החשמליים מהבית ולהקשיב לטבע; ואפשר גם פשוט לנסות לשמור על השפיות ולגייס את הכוחות כדילהפסיק לרגע לחפש כשאתה סוף-סוף מוצא משהו טוב; וליהנות מהמציאה; לסגור רק לכמה שעות את גוגל, לעצום את העיניים ולאפשר לקול המופלא של ג'יימס מרסר ו"השינס" שלו להשתלט לך על החיים, גם בלי החוברת המטופשת עם המילים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם