הכבוד של אבו מאזן
אין הבדל בין חמאס לפת"ח: שתי התנועות הפלסטיניות מדכאות את חופש הביטוי, בזות לערכים הדמוקרטיים וזורקות עיתונאים לכלא
אולי לזה התכוון אבו מאזן כאשר בראיון שהעניק באחרונה ל"אל-ג'זירה", אמר שפת"ח הוא העתק אידיאולוגי ופוליטי של ארגון הטרור חמאס. או במילים שלו: "בכל הכנות, אין בינינו אי-הסכמות".
בחודשים האחרונים מדכא חמאס מתנגדים לשלטונו, נשים ופעילים פוליטיים באינטרנט. הוא עצר כמה עיתונאים, מנע קיום כנס על מדיה חברתית וזרק לכלא כמה כותבי בלוגים.
נראה שברשות הפלסטינית, תחת שלטונו של אבו מאזן, אכן מעתיקים את האכזריות של חמאס.אסור להשמיץ פקידים בכירים, כולל אבו מאזן, ומי שעושה זאת עלול להישלח לכלא לשנתיים.
התובע הכללי, אחמד אל-מוגאני, התייחס למעצרה של עבדול-חאלה בעקבות הביקורת שמתחה על אבו מאזן בפייסבוק ואמר: "התבטאויות כאלה חורגות הרבה מעבר לחופש הביטוי". בתגובה גינתה התאחדות העיתונאים הפלסטינים את המעצר והגדירה אותו "תקדים מסוכן".
אלא שעבדול-חאלה לא לבד. כמה פעילים ועיתונאים פלסטינים כבר נעצרו בגלל דברים שכתבו אונליין.
ג'ורג' קנאוואטי, מנהל רדיו בית לחם 2000, נעצר בספטמבר לאחר שמתח ביקורת על מחלקת הבריאות בעיר; ממדוח חמארה, עובד תחנת הטלוויזיה "אל-קודס", נעצר והוגשה נגדו תביעת דיבה לאחר שהעלה לפייסבוק תמונה של אבו מאזן, ולידה תמונה של שחקן המגלם בוגד באופרת סבון סורית; העיתונאי ראמי סמארה נעצר לאחר
כאשר המחבל מהג'יהאד האיסלאמי, חאדר עדנן בן ה-33, שבת רעב בכלא הישראלי במשך כמה שבועות בניסיון למחות על מעצרו, מיליוני בני אדם קראו על מאבקו משום שמאבקו זכה לסיקור באינספור עיתונים ואתרי אינטרנט.
לעומת זאת, כמעט אף כלי תקשורת מערבי לא סיקר את שביתת הרעב של אשייב, ששוחרר בערבות בשבוע שעבר. לא רק כלי תקשורת, גם מעט מאוד ארגוני זכויות אדם ראו צורך להיאבק למענו.
"זהו משטר טוטליטרי", כתב בשבוע שעבר העיתונאי הפלסטיני עדל סמארה בפורום באינטרנט. "מה יקרה כאשר נגשים את החלום שלנו ונזכה למדינה משלנו? כולנו נשב עם א-שייב בכלא. תארו לכם מה היה קורה אילו א-שייב היה נעצר באלג'יריה או בסין. כל המערב היה רועש וגועש".
בעבר הביע סמארה תמיכה במשטרים אוטוקרטיים, אבל מאז הוא כבר הבין שיש כאן סטנדרטים כפולים. בינתיים, שגרה ברשות הפלסטינית: לפני שבוע וחצי עצרו כוחות הביטחון הפלסטיניים עיתונאי נוסף, טארק חאמיס, לאחר שפרסם בפייסבוק ביקורת על דיכוי העיתונאים והפעילים הפוליטיים בידי הרשות. הוא אמנם כבר שוחרר, אך מעצרים כאלה מצליחים להרתיע עיתונאים ופעילים אחרים. והעולם? שותק.
וזו שתיקה רועמת.
הכותב הוא מנכ"ל הארגון "קידום זכויות אדם" בניו יורק. המאמר פורסם ב"וושינגטון פוסט"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם