גרמניה החדשה
אל תתרשמו מהגינויים נגד גינטר גראס. הסקרים בארצו מוכיחים כי 60 אחוזים מהתושבים חושבים שישראל עוסקת "בהשמדה", לא פחות
לפי הדיווחים על הגינויים, מישהו עוד עלול להגיע למסקנה שגראס הוא קשיש סנילי ממורמר שמבטא עמדה שולית, אנטישמית, שעבר זמנה. גראס, יש מי שחושב, הוא גרמניה הישנה. המבקרים שלו הם גרמניה החדשה. כך שכדאי לעשות סדר בדברים.
זה למעלה מעשור מצביעים הסקרים על כך שגרמניה חוזרת לימים אפלים. בסקר שנערך באוניברסיטת בילפלד בשנת 2004 טענו 50 אחוז מהגרמנים כי ישראל מתנהגת כלפי הפלסטינים כפי שהנאצים התנהגו כלפי היהודים.
68 אחוז מהגרמנים הביעו את העמדה שישראל מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלסטינים. השמדה. לא פחות. מכיוון שאלה היו ימי האינתיפאדה, היה אפשר לחשוב שמדובר בעניין זמני. אלא שהשנים חולפות. העמדות נשארות.
מחקר מקיף שהוזמן על ידי הבונדסטאג והוגש בינואר השנה, מצביע על כך שאין שינוי ממשי. 40 אחוז מהגרמנים חושבים שישראל נוהגת כמו הנאצים, ו-60 אחוז חושבים שישראל עוסקת ב"השמדה". הממצאים מטרידים. סקרים נוספים חושפים את העובדה שישראל נתפסת, בעיני רוב הגרמנים, כ"מדינה המאיימת על שלום העולם".
זה בדיוק מה שחשבו הנאצים על היהודים בשנות ה-30. זה בדיוק מה שחושבים הגרמנים היום על ישראל. זה בדיוק מה שטוען גראס. כדאי להזכיר עוד משהו. הפואמה האנטישמית של גראס לא פורסמה רק בגרמניה. באותו היום היא פורסמה בעיתונים נוספים באירופה, כמו "לה רפובליקה" באיטליה.
אם אכן מדובר בפואמה עלובה ואנטישמית, כפי שטוענים עכשיו מבקריו של גראס, איך זה שהיא בכלל פורסמה? ואיך זה שלא רק בעיתון אחד, אלא בשורה של עיתונים באירופה?
לרוב האירופאים אין מושג ירוק על הסכסוך הישראלי-ערבי. הגרמנים,
הם רואים טלוויזיה. כשיש תמונות מהאזור - הן בנוסח אחיד. חיילים או מתנחלים נגד פלסטינים תמימים, או חיילים מול "פעילי שלום" על ספינות שמנסות להגיע לעזה. הצמרת האינטלקטואלית וקרנות גרמניות ממשיכות באותו קו שמצייר את ישראל כמפלצת. הכל במסגרת "פעילות למען השלום". זה מה שקורה כשכל עלילה על ישראל היא בשם "קידום השלום".
אין שום צורך להיות אנטישמי מלידה. יש צורך רק בחשיפה לשיח הגרמני הנוכחי כדי להפוך לאנטישמי. לפי סקר של הבי-בי-סי משנת 2011, ל-65 אחוז מהגרמנים יש עמדה שלילית כלפי ישראל. לפי ד"ר ג'וליאן ווטצל, ממחברי הדוח שהוגש השנה, בקרב כ-50-40 אחוז מהגרמנים, הביקורת המוגזמת על ישראל היא ביטוי לאנטישמיות.
האגדה שמפיץ השמאל מספרת ש"ביקורת של ישראלים על ישראל מצילה את כבודה של ישראל ומוכיחה שישראל היא מדינה דמוקרטית". עדיין לא פגשתי גרמני או אירופאי אחד שנחשף לתעשיית השקרים מתוצרת עצמית, והמסקנה שלו הייתה: וואו, איזו דמוקרטיה מופלאה. העובדות מוכיחות שכאשר חוזרים על שקר אלף פעמים - ועל כך שישראל היא מפלצת - המסקנה היא שמדובר במפלצת. לא בפודל.
זה לא שאין מקום לביקורת. ודאי שיש. אלא ששקרים אינם ביקורת. דמוניזציה אינה ביקורת. הגנה עצמית מפני טרור איננה ג'נוסייד. אבל זה בדיוק הרושם שיוצרת תעמולת זוועה.
גינטר גראס, למרבה הצער, איננו החריג. הוא מבטא את הרוח הגרמנית. עשר שנים של תעמולת אימים אנטי-ישראלית מובילה לתוצאה העגומה הזאת. האנטי-ציונות הפכה להיות התחליף ה"כשר", הפוליטיקלי קורקט, לאנטישמיות הישנה.
זה גם הסיפור של חתן פרס נובל גינטר גראס. האיש שהצטרף בצעירותו ל"היטלר יוגנד", ובסוף המלחמה התנדב ל"וואפן אס-אס", הוא אכן גרמניה הישנה. הבעיה היא שהוא גם גרמניה החדשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם