הבורות הקדושה
אולי היינו מקבלים יותר ברצינות את החרמתו של גינתר גראס על ידי הממסד בישראל, אם היינו מאמינים שהם מכירים את יצירתו
אפשר רק לומר שגראס, מגדולי הסופרים שעדיין חיים עמנו, בחר בדרך הגרועה ביותר האפשרית לגעת בכמה נושאים, שבהקשר אחר ובצורה אחרת אכן היו ראויים לדיון: עוצמתה הגרעינית (על פי הדיווחים וההכרה בעולם) של ישראל; החופש שאנחנו נוטלים לעצמנו, בצידוק האולטימטיבי של השואה, לפעול בכוח בכל מקום; וכמובן העניין הפנים-גרמני של הזיכרון והאשמה.
כל אלה נבלעו תחת כמה אמירות, שכוחו של גראס כסופר כשל מלראות את התגובות שיעוררו, או שאולי - ואפילו סביר יותר - דווקא קיווה להן כדי לעורר מהומה.
כדאי וחשוב להגיד משהו על התגובה אצלנו. קל להיתלות בשר ישי, אדם שאם קרא מימיו ספר שאינו קשור בלימוד תורה והלכה לא יודה בכך בפומבי, ולהשתלח בהחלטתו להכריז על גראס כ"אישיות לא רצויה". אבל ישי הוא מטרה קלה מדי.
בהזדמנות זו, כאשר ישראל מכריזה על חתן פרס נובל לספרות כעל "אישיות לא רצויה", כדאי וחשוב להגיד משהו על שלטון ותרבות.
בעבר היו לישראל מנהיגים פוליטיים שנעדרו השכלה פורמלית, אבל הוקירו בפומבי ספרים וסופרים. דוד בן-גוריון קיים בביתו חוג לתנ"ך,
יריבו זאב ז'בוטינסקי היה ענק אינטלקטואלי, שתרגם לעברית את אדגר אלן פו וכתב רומן עב כרס, מחזות ושירים.
גם ילידי הארץ, שרבים מהם לא השלימו את לימודיהם בסערת הימים ההם, התגאו בקשר שלהם עם משוררים כמו אלתרמן או כתבו על התנ"ך כמו משה דיין. אם לא היית משכיל ולא היה לך זמן וחשק לקרוא, לפחות העמדת פנים שאתה עושה את זה - מתוך הכרה שזה חשוב.
מהדור ההוא, פיזית ותרבותית, נותר רק שמעון פרס. חוץ ממנו, כבר עשורים לא שמענו ממנהיג ישראלי אמירה בענייני תרבות. אם נתניהו קורא ספרים – ויש לי חשד שהוא דווקא כן – הוא מיטיב להסתיר זאת.
השלטון הישראלי הנוכחי, ולא משנה מאיזו מפלגה, חושש שהיתפסות לאמירה תרבותית היא התנשאות וניתוק מן העם – החטא הראשון במעלה של הפוליטיקה שלנו.
אפשר היה לקבל ברצינות רבה יותר את החרמתו של גראס על ידי הממסד הפוליטי בישראל, אם היינו מאמינים באמת שראש הממשלה, שר הפנים, שר החינוך או שרת התרבות שלנו קראו אי פעם את "תוף הפח", או שהם מכירים את הדרך שבה יצירתו של גראס כולה עוסקת בשאלה איך הוציאה גרמניה מתוכה את מה שהוא מכנה – "הכתם שלעולם אי אפשר להסירו".
אפשר היה להתייצב בלב שלם יותר מאחורי זכותנו להתגונן בפני דברי הבלע של הסופר, אם אי פעם היינו שומעים מכל האנשים האלה משהו על ספרות, טעם אמנותי, דרכה של האמנות להתמודד עם השאלות הגדולות של ההיסטוריה וטבע האדם.
במצב הנוכחי, גם החרמתו של גראס אינה יכולה להיתפס אלא כעוד הסתגרות מאחורי הבורות הקדושה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם