והמנצח הוא: הקרבות המצחיקים של הפוליטיקאים
ישי-גראס, נתניהו-יחימוביץ' ויעלון-ברק: העימותים המגוחכים הללו לא הוסיפו הרבה כבוד לאף אחד. הבדיחה היא כמובן על חשבוננו
גינתר גראס ואלי ישי למשל, הראשון פושע מלחמה נאצי, שמשום מה לא שילם בחומרה על מעשיו, כתב פעם איזה ספר מוצלח על ילד ששובר זכוכיות והיום במקום לשבת בבית ולשתוק, פותח את הפה בעניינים שעליהם זכות הדיבור נשללה ממנו.
נתניהו, 200 אלף לייקים הכי חשובים
השני שר פנים באיזו רפובליקת בננות, שהוא בעצם עושה דברו של רב תמהוני עם שמלות, דוחף את אפו בעניינים שלא קשורים אליו כלל, מנדב ג'סטות ילדותיות של ילדים בכיתה ב' ושולל כניסה לארץ מאדם שאין לו שום עניין לבוא לכאן. אז תגידו אתם, מי כאן יותר טמבל? באמת שאלה קשה, ובכל זאת את הנקודות נעניק לגראס. בכל זאת, הוא שירת באס-אס.
או ביבי נתניהו ושלי יחימוביץ.' הראשון ראש ממשלה של מדינה עם כמה בעיות לא ממש חשובות על הראש כמו טילים גרעיניים שייפלו בחוצותיה או הסכמי שלום שלא ייחתמו כנראה לעולם עם שכנותיה. אבל מה כל אלו חשובים לעומת 200 אלף מעריצים בפייסבוק, שאותם פמפמו דובריו של נתניהו השבוע במרץ, בליווי שקפים ילדותיים עם השוואות מטופשות לקנצלרית גרמניה. באמת אידיוטי.
רק טיפה פחות אידיוטי משלי יחימוביץ,' שעל הנייר אמורה להיות היו"ר הרצינית של המפלגה החשובה בתולדות מדינתנו, ובפועל נגררה אחרי הספין של ראש הממשלה במחקר עוד יותר עלוב ואידיוטי משלה, שהוכיח שחלק גדול ממעריציו של נתניהו ברשת החברתית כלל לא ישראלים. וואו! מה את אומרת? ואנחנו חשבנו שכולם קיבוצניקים שזופים יוצאי סיירת. אידיוטי, מאוד אידיוטי, בהחלט שווה ניצחון בקרב הטמבלים.
עוד? אין שום בעיה, מעשים אידיוטיים יש כאן בשפע, הבעיה היא שלפעמים המאבק כל כך צמוד שפשוט אי אפשר להחליט. הקרב על משרד הביטחון בין אהוד ברק לבוגי יעלון לדוגמה. הם פשוט דומים מדי: שניהם רמטכ"לים לשעבר, שניהם משוכנעים שהשמש תפסיק לזרוח אם הם לא יהיו בסביבה, אף שלמעשה התמיכה הציבורית בהם כמעט ולא קימת, וממש לא משנה מי משניהם יהיה זה שישב על הכורסה של שר הביטחון, בכל מקרה - ביבי יהיה זה שיקבל את ההחלטות. תיקו אפס עלוב ולא מעניין.
ויש גם ניצחונות ברורים, כמו במקרה הבא. מצד אחד, האדם הניאנדרטלי שלא
ידע להדליק אש או לתקשר, ומצד שני תושבי מדינת ישראל, שבשבוע האחרון נכנסו כל יום אל הרכב כדי לעמוד ארבע שעות בפקקים בדרך לתור של ארבע שעות בכניסה לאתר שבכל מקרה אין בו טיפה אחת של מקום. רק עוד ועוד תורים וגם כמה וכמה מאות שקלים.
על מנת לנחם את עצמם בתוך כל הכאוס הזה, הם האביסו את עצמם בדיקטים מצופים ממרח שוקולד זול. 0:8 לטובת האדם הניאנדרטלי, כמובן. טוב, זאת לא ממש חוכמה - היריב שמולו אכל בימים האחרונים כל כך הרבה דגים טחונים וחסרי טעם, שפשוט לא היה לו כוח לזוז על המגרש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם