כבר עשיתם לייק לביבי?
בדיוק כשאינסטגרם נקנתה, ניזכר נתניהו להצטרף לאפליקציה. כך זכינו לראות באותו יום כיצד רשתות חברתיות קטנות נבלעות על ידי שחקנים גדולים ומשמשות בעלי אינטרסים
המסגרת לבנה, התאורה כתמתמה, נעימה (פילטר earlybird), ויש גם מסר שנכתב בשוקולד: "מאחל פסח מתוק".
ההודעה על קניית פייסבוק גרמה לעיסוק באפליקציית שיתופי התמונות בסגנון הרטרו, שהיה גבוה ממילא, להרקיע שחקים. ביממה האחרונה ניסו רבים לפצח סוד האפליקציה, להבין את המודל העסקי של החברה הצעירה שהרוויחה עד שלשום אפס סנטים, העסיקה מעט עובדים, והצליחה למשוך מיליוני משתמשים, חלקם מכורים אמיתיים.
מה יש באינסטגרם שגרם לשני אנשים חזקים ומשפיעים לרצות נתח ממנה באותו היום? ההסבר הרווח הוא שפייסבוק קנו את אינסטגרם כדי לחסל את האיום שהיא מהווה עליה. נתניהו יטען כי הוא הצטרף מכיוון שהוא מעוניין לשמור על קשר עם הציבור.
ההסברים נכונים אבל לא מלאים. גם צוקרברג וגם נתניהו זקוקים לה כי היא מציעה משהו שלהם מזמן אין. פייסבוק הפכה ללוח מודעות המוני, גוף מסורבל ושמרני. ואילו תדמיתו של נתניהו זוכה לקיתונות של ביקורת. כשהוא מגיב לעליות המחירים בציורים של עצים, הוא נתפס כמנותק. שניהם פנו אל האינסטגרם כי היא מציעה משהו אחר: תחושה חמקמקה של קרבה. אינטימיות.
איך זה קרה? הרי זו אפליקציית צילום לא מאוד מתוחכמת. כמה פילטרים שלא משתנים אף
הסיבות פשוטות: קודם כל הפשטות. היא המאפשרת למשתמשים להפגין תחכום ויצירתיות. שנית, האקסקלוסיביות (היחסית) של הרשת החברתית שהייתה מוגבלת עד השבוע שעבר לבעלי אייפון בלבד, אפשרה לחברים בה להיפתח. והם נפתחו. שלישית, ההצלחה של אינסטגרם נשענת על עקרונות ברזל בתרבות בת זמננו.
עיקרון השיתוף הגורם לחוויות, תמונות, זיכרונות שלנו להפוך מזמן לנחלת הכלל. באינסטגרם חוגגים את היומיום ומשתפים דימויים ללא הפסקה. דרכת על קקי? מקסים. אכלת פסטה? מרטיט. יש לך חתול? ניצחת. הקסם שבבנאליות, היופי שבפשטות, תקראו לזה איך שאתם רוצים, זה תופס.
צוקרברג ונתניהו הבחינו בהצלחה המסחררת וראו כי טוב. האחרון הצטרף רק עכשיו לחגיגה שמספקות הרשתות החברתיות ומאז הוא מעורר ברשת סנסציות קטנות כגדולות.
רק השבוע הודיעה הדוברת שלו כי "דף הפייסבוק האישי של רה"מ בנימין נתניהו חצה את רף ה-200,000 אלף ליייקים. כל סטטוס של נתניהו זוכה לאלפי לייקים ותגובות, ומאות שיתופים, בזמן שכל הפוליטיקאים מדדים הרחק מאחור עם ממוצע נמוך מאוד שאינו מתקרב למאות לייקים".
אם נתעלם לרגע מהאלגנטיות שבה מנוסחת ההודעה לעיתונות, או מהעובדה שכנראה רבים מהלייקים האלה מגיעים בכלל מאינדונזיה, האדם הסביר עלול לשאול את עצמו למה? למה לראש הממשלה שלנו כל חשוב מתגובות ולייקים שהוא בוחר לשתף בזה את הציבור? למה הוא טורח להעלות מצות עם כיתובי שוקולד לרשת? מה, הוא לא עסוק?
יש שני תרחישים אפשריים. הראשון הוא שראש הממשלה, מה לעשות, גם הוא בן אדם. וכמו כל בן אדם, הוא רוצה שיעשו לו לייק. הוא רוצה לשתף את הציבור ברחשי לבו. נכון, הוא עומד בראש מדינה, ואת האהדה כלפיו יכול היה להרגיש כאשר רוב הציבור בחר בו בקלפי. אבל אולי גם הוא נכנס לישיבת קבינט ואומר לשרים, "תסדרו את העניבה, אני מצלם אתכם בפילטר שקיעה"?
למען האמת, יש משהו מנחם בידיעה שגם ראש הממשלה שלנו מזיע ומתאמץ כמונו כדי לקבל קצת פרגון ולייקים. אנושי, כבר אמרנו.
אבל כנראה שיש תרחיש אחר, קצת יותר ריאלי. נתניהו מוקף במערך משומן של דוברים ויועצי תקשורת וזיהה בזמן שאינסטגרם היא זירה טרנדית, וכי משתלם עבורו להצטרף לרשת החברתית בדיוק עכשיו (רגע אחרי שהפכה לפאסה).
נתניהו הוא לא הפוליטיקאי היחידי שמשתמש ברשתות חברתיות על מנת לקדם את מעמדו, סליחה, לתקשר עם הציבור. אגב, כמו פוליטיקאים אחרים, הוא ככל הנראה לא מנסח את כל הסטטוסים ומעלה תמונות בעצמו. בחשבון של אובמה למשל, מודגש כי התמונות מועלות על ידי צוות ההסברה. (בחשבון של israelipm, עדיין שומרים על עמימות).
אבל השורה התחתונה היא, שאם בעבר ראינו בישראל את דמות המנהיג בדמותו של אדם קר, שקול, סמכותי, "מר ביטחון". היום אנחנו רואים יותר ויותר ניסיונות להציג צדדים שלו כנגיש, רגיש, משתף, טרנדי. לא מנהיג, מגניב.
בהלת האינסטגרם שפשתה ברשת ביומיים האחרונים מרתקת ומציעה שיעור שחורג הרבה מעבר לעולם העסקים. ביום אחד זכינו לדוגמה מאלפת על מהותה של קרבה מזויפת. אנחנו חיים בעולם שבו הטפל קובע והחמים נוגע ובגלל זה גם פייסבוק, וגם נתניהו רוצים ביס מביצת הזהב הזאת שנקראת אינסטגרם. אבל הם בקרב אבוד מראש. אינטימיות זה לא משהו שאתה יכול לזייף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם