זה לא עסק

הרצון לקצר הליכים באמצעות הסדרי טיעון הופך את בתי המשפט למיותרים ואת הציבור לקורבן - בגלל בעיות התקציב של מערכת המשפט

שרי מקובר-בליקוב | 16/4/2012 13:08

תגיות: הסדרי טיעון

הנה סיפור אמיתי. שני צעירים יהודים החליטו לילה אחד לצאת למרוץ מכוניות פרוע. במהלך התחרות, כשדהרו בכביש במהירות מופרזת, פגע אחד מהם בבחור ערבי שנהרג במקום. כתב האישום ייחס לדורס הריגה ולחברו סיוע להריגה. "במעשיהם", נטען בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, "גרמו למותו של אדם".

הדיון בעניינם נמשך כמעט שנה, ובסופו החליט השופט צבי סגל לאשר הסדר טיעון שלפיו הדורסים לא יורשעו בהריגה. אחד מהם יורשע בנהיגה רשלנית והשני בגרימת מוות ברשלנות. ובמילים אחרות, העונש על מותו המיותר של נער שלרוע מזלו נקלע לזירה הקטלנית הוא לא יותר מ-11 חודשי שלילת רישיון.

הסכם הטיעון המביש הוצג בפני השופט על ידי שני הצדדים. למען הסר ספק, הצדדים הם עורכי הדין ששכרו משפחות הדורסים וכן הפרקליטות שמייצגת את המדינה. משפחת ההרוג כלל לא עודכנה על אודות המהלך. רק מאוחר יותר נודע לה שהתביעה, שהבטיחה למצות את הדין עם הדורסים, שותפה לעסקה, ושעל מותו האכזרי והמיותר של הבחור אף אחד לא ישלם ברצינות.

זו רק דוגמה אחת לתופעה רעה שהולכת ומתגברת לאחרונה. יותר מדי עסקות טיעון שמקלות בחומרת העבירה, וכתוצאה מכך גם בחומרת העונש, מוגשות לבית המשפט ומקבלות את אישורו. הסיבה העיקרית לכך היא העומס הכבד המוטל על המערכת. אלא שבמקום להוסיף עוד שופטים, אולמות, עוזרים וקלדניות, את המחיר משלם כרגיל הציבור. מגישים הסכם טיעון שהוא פשרה, גומרים סיפור ומנקים את השולחן.

רק שופט צריך לשקול אם להפחית בעונש

בית המשפט אמנם אינו מחויב לקבל את העסקה, אך בפועל כ-85 אחוז מהמשפטים הפליליים מסתיימים כיום בעסקות טיעון שבית המשפט כלל לא שותף להן.

המצדדים בשיטה טוענים שהיא מביאה לחיסכון בזמן ובכספו של הנאשם, ובמקרים של עבירות מין או אלימות היא פוטרת את המתלוננים ממתן עדות ובכך מגנה עליהם. אך גם הם מודים שהנזק רב מהתועלת.

שימוש יתר בעסקות טיעון עלול להוביל להרשעת חפים מפשע שיודו מתוך לחץ בביצוע המעשים. היא גם עלולה לעודד את המשטרה והפרקליטות לא להשקיע משאבים בחקירת תיק, אלא להביא לסיומו באופן שטחי ומהיר.

וכך, כתבי אישום רגישים, חשובים לציבור וגם לצדק, הופכים לעסקות מסחריות

שנחתמות בין התביעה וההגנה. המהלך מרוקן את תפקידו של בית המשפט מכל תוכן. למערכת המשפט יש תפקיד ציבורי, ומקרים שבהם הופכים אינוס למעשה מגונה או רצח להריגה לא יכולים להתדיין ולהיסגר במשרדי התובע והסנגור.

רק שופט צריך לשקול אם להפחית בעונש. בישיבה ממושכת באולם. בהקשבה מעמיקה למהלך הדיון. בתשומת לב להצהרות. בשקילה מנומקת הנסמכת על המשפט.

מקרים בודדים בלבד מצדיקים עסקת טיעון, אבל הם צריכים להיות יוצאי דופן ולא השגרה. בית המשפט בלבד צריך לקבוע מהי העבירה שהאדם ביצע ומהו העונש ההולם אותה, ולא עסקות בין פרקליטים שמכניסות את רוח המסחר לנושא שהוא ממלכתי טהור.