צה"ל לא זקוק לחייל עם מוטיבציה
זהו סיפורו של החייל נ., שרוצה לעשות שירות משמעותי בצבא, אבל נתקל בחומה בדמות מפקד שנשלט על ידי אגו. מכתב גלוי לראש אכ"א
אלופה יקרה,
אני עוקבת בהערכה אחר מהלכייך מאז שנכנסת לתפקיד המשמעותי והרגיש שאת ממלאת בצה"ל. אני קוראת ציטוטים מפיך, שייחלתי לשמוע כמותם מאז שֵרתּי בעצמי בצה"ל לפני עשרות שנים.
לאור מגמתך הפעילה למצות את פוטנציאל המתגייסים לצה"ל מקרב כל קבוצות האוכלוסייה, לאור התייחסותך למוטיבציה הירודה בקרב צעירים בגיל גיוס ופעולותייך להגברתה, לאור ההבנה שאת מגלה לתרומתו של כל חייל – אין לי ספק שהסיפור של נ.ר. (השם שמור במערכת) יזכה לתשומת לבך.
נ.ר. נולד בתל אביב למשפחה שהעניקה לו ערכי מוסר, אהבת הארץ, ומוטיבציה גבוהה למעורבות והתנדבות. הוא התגייס לצה"ל בהתלהבות, מתוך רצון לתרום ככל יכולתו, ולהמשיך בשירות קבע כלוחם וכמפקד. הוא בחר להתנדב ליחידה עילית קרבית. כמו אחיו הבוגר, שהשתחרר זמן קצר לפני כן משש שנות שירות ביחידה עילית אחרת, ל-נ. לא היו התלבטויות. הוא לא ראה לפניו כל אופציה מלבד השירות ביחידה שאליה מתקבלים רק צעירים בעלי פוטנציאל איכותי כבני אדם וכחיילים.
נ. נשלח לקורס חובשים כדי לשרת מאוחר יותר בתפקיד חובש קרבי ביחידה שלו. בתום קורס החובשים המשיך במסלול ההכשרה המפרך של אותה יחידה. במהלך כל תקופת שירותו, עד שנפצע, הוכרז כחייל מצטיין ויועד לפיקוד בהמשך המסלול. במסגרת תפקידו באימונים הוא נאלץ לשאת על גבו משא של 60 קילוגרם. הציוד הרפואי, מכשיר הקשר והאלונקה לא ירדו מגבו. בשל העומס הפיזי נפצע נ. במהלך האימונים ונשלח לטיפול שיקומי ממושך.
בגבו התגלו שישה בקעים. בתום שלושה חודשי שיקום לא פחתו הכאבים העזים. התהליך השיקומי לא הבריא את נ. ולכן הובהר לו שלא יוכל להמשיך במסלול האימונים של היחידה.
עם כל הסבל הגופני והמצוקה הרגשית העמוקה שגרמה לו האכזבה, וההכרח להיפרד מחבריו ליחידה, הוא לא איבד את רצונו לתרום לצה"ל כמידת יכולתו. הוא חיפש ומצא יחידת עילית נוספת שתוכל לקלוט אותו ולהיעזר בכישוריו - למרות מגבלותיו. הוא עבר ראיון ומבחן קבלה, ומפקד אותה יחידה שמח לבשר לו שהוא מעוניין לצרפו לחייליו.
כאן נכנס לתמונה מפקד יחידת המוצא של נ. (גם שמו שמור במערכת) הוא קבע ש-נ. יישאר ביחידת המוצא ויישלח מטעמה כחובש לבסיס טירונים. נ. ידע שכישוריו והכשרתו מתאימים לתפקיד תובעני ומספק יותר. הוא ביקש ממפקדו לשחרר אותו כדי שיוכל לעבור ליחידה מאתגרת יותר.
המפקד הגיב בזעם גלוי וסירב לבקשה. החל מאותו רגע החל מסע ייסוריו האמיתיים של נ. ביחסם
במאבק התמוה הזה הכוחות לא היו שווים מלכתחילה. הזלזול היזום ב-נ. היה פוגעני באופן שנראה מכוון. לפתע לא מצא סביבו ולו גם נפש תומכת אחת. המפקד הבהיר ל-נ. שמבחינתו העניין עקרוני ומעתה יעשה הכול כדי ש-נ. לא יממש את רצונו.
מפעולותיו אפשר היה להסיק שהוא מנהל מסע נקמה אישי מול החייל נ. נראה היה כי הוא מוכן לנקוט בכל אמצעי כדי להשאיר אותו תחת פיקודו, אפילו במחיר בזבוז כישוריו של החייל ושבירת אישיותו החיובית.
אני שבה ומדגישה: נ. התגייס לצה"ל מתוך רצון לתרום את המרב והמיטב. הוא לא התכוון לוותר על רצונו רק מפני שנפגע בגבו. אך מפקד יחידת המוצא העמיד אותו למשפט על סירוב לפקודה ו-נ. נשלח לכלא שש לעשרים יום.
הוא עשה בכלא את מלוא התקופה במזג אוויר סוער וגשום. כאבי הגב לא הרפו. המגורים באוהל לא תרמו לבריאותו. נ. נדרש לשמור בעמידה במשמרות בנות שבע שעות. כאביו גברו. הוא ביקש לראות רופא ונענה בסירוב. רק התערבותו של עו"ד שלומי ציפורי אפשרה ל-נ. לראות רופא שקבע שבמצבו אסור לו לעמוד.
הוא קיבל פטור מן השמירות, אך שתי בקשות להמתקת דין אשר הגיש לאלוף פיקוד המרכז, בראשונה שבהן הביע חרטה על סירוב הפקודה, נדחו עקב התנגדותו הנמרצת של מפקד היחידה, שלא הסכים אפילו לקיצור של יום אחד מתקופת המאסר.
כל מהלך של אותו מפקד הצביע על מסע נקמה אישי לכאורה. קצין זה מצא עצמו מול חייל המודע לנסיבות וליכולת שלו. חייל שהביע את דעתו בנחרצות, מתוך שכנוע פנימי עמוק שצה"ל זקוק לו. הוא לא התחצף, לא דיבר בגסות, ומילא כל פקודה שניתנה לו עד לאותו רגע. הוא לא רצה להתבזבז ככוח עבודה צה"לי ולא רצה לבזבז את מחיר אחזקתו כחייל בתקופת השירות שנותרה לו (כשנתיים). מפקדו הישיר חשב שהוא ראוי לעמוד על כך לדין.
כאבי הגב אינם מרתיעים את נ. גם עתה. גם לא קשיי ההסתגלות שהוא עתיד לעבור ביחידה שאליה הוא שואף להגיע. אבל הוא ישמח להתמודד עם הקשיים מפני שבאותה יחידה מעריכים את יכולותיו ואת המוטיבציה שלו, ומוגבלותו הפיזית לא תהיה משמעותית לתפקיד המיועד.
מאז שחרורו מהכלא הצבאי מוצב נ. ביחידה עורפית בתפקיד אל-תקני. למרפאה הצבאית במקום יש די חובשים מן השורה. נ. אינו מועסק בשום תפקיד. איש אינו מדבר איתו והוא אינו מועיל לאיש. הוא משוטט בתוך ריק גדול תחום בגדר של בסיס צבאי. נדמה כאילו מפקד היחידה, משיקולים שאינם מובנים, שואף "לייבש" אותו.
נ. יכול היה לצחוק על צה"ל, לקרוא או ללמוד על חשבון תקציב הביטחון, כפי שעושים אחרים שתפקידיהם אינם תובעניים. אבל נ. הוא בחור רציני. הוא אינו בנוי להיות חייל קליל מהסוג הזה. הוא עדיין רוצה לתרום. ימיו עוברים עליו בבדידות, בתסכול ובזעם שהופך לדיכאון. משפחתו מלווה אותו בדאגה.
צה"ל קיבל לידיו נער איכותי שרצה רק להעניק לצבא מכישוריו וכשרונותיו, וצה"ל מבזבז אותו. הוא מבזבז אותו כמשאב אנושי איכותי, שהצבא זקוק לו בעידן של חוסר מוטיבציה והשתמטות מרובה. והוא מבזבז את נ. כאדם צעיר שכל עתידו לפניו. צה"ל מכבה את האורות בנפשו של הבחור הטוב הזה.
הסיפור על נ. לא היה מופנה אלייך, מפקדת יקרה, אם גורם צה"לי כלשהו היה שועה אל פניותיו, מבחין בערכו לצה"ל ומושיט לו יד מעריכה ומעודדת.
מסביב מרבים ללחוש לי ש"זהו צה"ל", "ככה זה בצה"ל", "אין מה לעשות", "מבזבזים שטחי אדמה, כסף, ציוד וגם אנשים". אבל אני מכירה את נ., נער שכל אם הייתה מתברכת בו, ואני מסרבת להשלים עם אוזלת היד מול מערכת צה"ל.
לאור הדברים שאת משמיעה בהזדמנויות שונות, אני בטוחה שגם את אינך מקבלת את הלך הרוח האפּאתי הזה. אינך משלימה עם פגמי הגוף הגדול, שרוב העם עובר דרכו בשלב קריטי בחיי אדם. אני חוששת שהסיפור של נ. אינו סיפור יוצא דופן.
האם תחלצי לעזור לחייל הזה לעזור לצה"ל? אם תעשי זאת, אין לי ספק שסיפורים כאלה יפחתו בצבא שאת מן האחראים הבכירים שלו.
בתקווה גדולה,
תלמה אדמון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם