אסור לקחת צד
כדי לשמור על האינטרסים הלאומיים שלה ישראל אינה יכולה להתערב בבחירות בארה"ב. תגובה למנחם בן
קריאה זו הינה טעות בסיסית של בן. למדינת ישראל אסור, בתכלית האיסור, לתפוס צד בפוליטיקה האמריקאית מאחר שהאינטרס הישראלי העליון הוא לשמור על יחסים תקינים עם שתי המפלגות האמריקאיות.
התמיכה בישראל חייבת להיות קבועה ובלתי תלויה בזהות מפלגת השלטון. מה יעלה בגורלו של הקשר החם בין ישראל וארה"ב ביום שבו ייבחר נשיא אמריקאי אשר מנהיגי מדינת ישראל התנגדו לבחירתו? הוא עלול להרגיש שאינו חב למדינת ישראל דבר, ולא תמיד יטרח להגן עליה במועצת הביטחון באו"ם.
בנוסף, מה תהיה ההשפעה על הסיוע הביטחוני בסך כשלושה מיליארד דולר שמעניקה ארה"ב לישראל כאשר חברי קונגרס ממפלגה אחת יפתחו עוינות משום שישראל התנגדה לבחירת מנהיגם?
מעבר לטעות בסיסית זו, הרי ששאר הטיעונים הפופוליסטים של מנחם בן שהופיעו במאמר ונועדו לשכנע את הקוראים כי ברק אובמה הוא נשיא עוין לישראל כבר נשמעו רבות בעבר, אך אין להם כל אחיזה במציאות.
שווה להתעכב על שתי דוגמאות כאלה כדי להפריכן אחת ולתמיד: הדוגמה הראשונה נוגעת לג'ונתן פולארד שיושב בכלא האמריקאי מאז אמצע שנות השמונים. שלושה נשיאים רפובליקנים כיהנו מאז (רייגן, בוש האב ובוש הבן) ואף אחד לא שחרר אותו.
אין ספק שראשי ממשלות ישראל, במיוחד בתקופת בוש הבן, נהנו מיחס חם, אישי ואוהד של הנשיא האמריקאי. אולם, במבחן התוצאה, לצערנו, פולארד עדיין נמק בכלא בין אם התשובה השלילית מהבית הלבן לבקשת ישראל לשחררו לוותה בחיוך ובין
הדוגמה השנייה היא התפיסה הישראלית המוטעית לפיה אובמה אינו באמת ידיד ישראל. מנחם בן מונה כמה מן הדוגמאות הבולטות ביותר שדווקא מחזקות את הטענה שאובמה עומד לצדה של ישראל (כיפת ברזל, חילוץ הדיפלומטים מקהיר והלחץ חסר התקדים על איראן), אך מסייג במשפט שמאחוריו אין דבר וחצי דבר: "הוא (אובמה) עדיין הוכיח עצמו כמי שאי אפשר לסמוך עליו שיגן על האינטרסים החיוניים של ישראל ברגעים הקריטיים באמת שאולי צופן העתיד".
כעת נשאלת השאלה על מה בדיוק מדבר בן? מהם אותם רגעים קריטיים וכיצד הוא יודע שאובמה לא יעמוד בהם לצדנו? הרי שעד היום הוכיח אובמה את ההפך ודוגמה לכך היא שהסיוע הצבאי לישראל היום גבוה יותר משהיה אי פעם.
בנוסף, קריאתו של מנחם בן ליהודי ארה"ב לבחור ברומני גם היא בעייתית משום שתמיכה במועמד הרפובליקני עלולה לתקוע טריז בין ישראל ובין מרבית היהודים בארה"ב.
ידוע שרובם הגדול של יהודי ארה"ב מצביע למפלגה הדמוקרטית (אובמה זכה ב-78 אחוזים מקולות היהודים בבחירות 2008). ישראל תופסת מקום שני או שלישי בסדר החשיבות של המצביע היהודי האמריקאי. בדומה לשאר אזרחי ארה"ב, גם היהודים מודאגים, לפני הכל, מהמצב הכלכלי.
אני מאמין שלמיט רומני יש את הפוטנציאל להיות נשיא אמריקאי טוב. הנשיא רומני לא יהיה אסון כפי שעלול היה להתרחש אם ריק סנטורום היה המועמד. אישית אני מעדיף את אובמה על רומני, אולם בניגוד למנחם בן אני ממליץ למדינת ישראל (וכן לעומד בראשה) לחדול מיד מנסיונות ההתערבות בבחירות בארה"ב.
תנו לאמריקאים לבחור את המועמד המועדף עליהם והשאירו את ישראל מחוץ לדיון הזה. הקשר הקרוב עם ארה"ב הוא אינטרס ישראלי ממדרגה ראשונה ואין להקריבו על מזבח הפופוליזם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם