זה דור העתיד
התפרעות תלמידי התיכון בהצגה "גטו", יחד עם הפרשה בחוף בוגרשוב ומצב הכדורגל הישראלי מוכיחים - אי אפשר יותר לעמוד מהצד
"יש כל כך הרבה דברים נפלאים בארץ הזאת", כתב לי אתמול אחד הקוראים של טורי, "למה אתה מתעקש להציג רק את השלילי? למה אתה מחפש רק את מה שפסול ומה שפגום? " שאלה טובה. אין להכחיש: הפיתוי להעניק את הפרחים לצה"ל בכל יום בשבוע מדגדג לי, כמו לכל בעל טור אוהב ישראל וישראלים.
אבל השעה הזו, מה לעשות, בטח בישראל, אינה שעה שדוחק בה להגיש זר חבצלות לצה"ל, כי אם שעה שבה דווקא מתבקש להוציא את הראש מתוך ארגז החול, להביט סביב ונכוחה ולומר בגלוי: שמעו נא, זה לא נראה טוב. לא נראה טוב בכלל. לא נראה טוב, בדרך שבה אנרגיה רעה, שמבעבעת מתחת לפני השטח, שרוחשת ורוגשת ומרעילה את האדמה ומדביקה את השורשים של כל מה שצומח בחוץ במחלה, פורצת החוצה.
הרעל אחז בשורשים, והנה הוא מטפס במעלה הגזע ותכף יבאיש את הפירות, ותכף ייבשו הענפים והעץ ימות - גם אם ייוותר עומד. כי השעה הזו, שבה מכל המחילות ומכל החורים ומכל הפינות מגיחים שדים ישראליים רעים, כמו היה מדובר במתקפה מתוזמרת ומתוכננת, היא שעה שבה אי אפשר עוד לעמוד מהצד ולומר: "אלימות ובהמיות היו ולעולם יהיו בישראל".
לא, זו פטירה של אדם את עצמו מאחריות. זו התנערות מהבנת המציאות - הבנה, שממנה נגזרות חובת הפעולה, פקודת ההתעוררות והיקיצהשממנה הכל כה מתייראים כאן, בישראל זו שלנו. כך אי אפשר להמשיך. משהו נרקב כאן, משהו חולה כאן מאוד, ואם לא נתקן אותו - אומה והפרטים המרכיבים אותה, מדינה ואזרחיה, מורים ותלמידים, הורים וצאצאיהם - סופנו שהמחלה תמשול בנו, אם היא לא כבר מלכה לנו.
בטח ובטח, ישראל היא לא הנוראה במדינות העולם. חיי האזרחים כאן אינם הגרועים ביותר, ויתרונות היות האדם ישראלי אינם מבוטלים. ועדיין, ערב יום העצמאות תשע"ב, מוכרח הישראלי להביט בעצמו ובסובב אותו ולשאול: האם זו המדינה שלה התכוונו הורינו כשהקימו אותה? האם הארץ הזאת - ולא אדמתה - היא המדינה שחלמנו כאומה באותו ה' באייר תש"ח, כשדוד בן-גוריון הכריז על עצמאותנו?
האלימות הרעה הזאת, השבר המוסרי והערכי, שנאת האחים המטורפת, ההזדאבות של החברה, של האדם,
התייחסו למהומת הנערים בהצגת התיאטרון שעניינה השואה - אולי הקדושה הישראלית האחרונה שהכל מסכימים עליה, ובעצם מתברר כי גם על זה כבר לא - כאל עוד משובת נעורים. אחרי הכל: ילדים יהיו ילדים. כך גם לגבי הנערים בחוף בוגרשוב - נערים יהיו נערים.
וכך גם לגבי הקטטה במגרש הכדורגל - בנים יהיו בנים. אבל אם תוסיפו ליד המילים "ילדים", "נערים" ו"בנים" את המילה "ישראלים" ועדיין לא ייצבט לבכם מהעתיד שמזומן לנו כאן, עת ימשול הדור הזה בישראל, אז כנראה אינכם ישראלים באמת. או שלכל הפחות מעולם לא חלמתם את החלום הישראלי. חלום שהופך למול עינינו למציאות של בלהה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם