"השתתפותי במטס היא
סמל וזיכרון לאבא"
אל"מ ג', טייס חיל האוויר במילואים שישתתף במטס הזיכרון, הוא בנו של שמעון אש, טייס חיל האוויר שנהרג במלחמת יום הכיפורים
בישראל הם הגיעו למעברת חדרה, ומשם ליישוב הסמוך לקיבוץ נען. כשהיה בן 21 עבד שמואל בשדות בחקלאות, והעברית שבפיו הייתה רצוצה. אך למרות קשיי ההסתגלות, המטוסים שחלפו מעל ראשו כשעבד בשדות, אשר יצאו מבסיס תל נוף הסמוך, ריתקו אותו.
הוא התגייס לחיל האוויר, סיים קורס טיס בגיל מבוגר יחסית והפך לטייס בכיר ומוכשר: הוא נטל חלק במבצע קדש והיה מפקדן של שתי טייסות קרב של החיל. כשהשתחרר, היה טייס בחברת התעופה אל על וכיהן כיו"ר איגוד הטייסים הישראלי.
ביומה השני של מלחמת יום הכיפורים, במסגרת משימת הפצצת גשרים באזור סואץ, מטוס הסקייהוק שלו נפגע, הוא נטש את המטוס וצנח. החיפושים אחריו העלו חרס, וצה"ל נאלץ להכריז עליו כעל נעדר-נעלם.
בנו, אל"מ במיל' ג', שהיה רק בן 15 כשמטוסו של אביו נפגע, מספר: "מה שהיה בטוח זה שהוא נטש את המטוס כי ראו אותו נוטש, וטייסים דיברו איתו בקשר והמטוס היה ללא כיסא מפלט, אבל מאז לא יודעים מה קרה לו. אני הבן הבכור. יש לי עוד שלושה אחים שהקטנה ביניהם נולדה חצי שנה לפני מות אבינו. הוא היה הטייס המבוגר ביותר שנהרג במלחמה. לפני המלחמה הוא הסביר לי שיכול להיות שלא ישוב מהקרב".
אל "מ ג' נולד בבסיס רמת דוד כשאביו שימש אז מפקד טייסת. כשאומרים "משפחת חיל האוויר", בכל הנוגע למשפחתו של ג' זאת לא קלישאה: אמו הייתה מדריכת סימולטור טיסה וכך גם אחותו, דודו טייס ובת משפחתו מסיימת בקרוב קורס טיס. הוא עצמו היה טייס פאנטום, ולאחר שהוקמה טייסת "חוד החנית", טייסת מטוסי אף-15, הוא עבר אליה ושירת בה מאז הקמתה.
במהלך 20 שנות שירות
"השנה זאת הפעם הראשונה שאני טס במטס הזיכרון. מדי שנה מפקד חיל האוויר קובע מי ואיזו טייסת יעשו את המטס, ואז מפקד הטייסת קובע מי הטייסים שיטוסו. לעתים הבחירה היא מקרית ולפעמים עם סיבה ייחודית. הסיבה היא המטס ולא האדם שבמטוס, וזה שבמטוס אולי מוסיף צבע לפעמים", הוא מסביר.
"כששמעתי שהשנה זה אנחנו, דיברתי עם מפקד הטייסת ואמרתי לו שהפעם אני רוצה לטוס. הטקס בהר הטייסים הוא היחיד שאליו כל המשפחה מגיעה מדי שנה מאז מלחמת יום הכיפורים. לא התחברנו לאף טקס אחר מבחינת הטקסים הרשמיים של יום הזיכרון.
"הטקס בהר הטייסים מדבר אלינו יותר כי הוא פחות בכייני ויותר מכובד. עד היום לא טסתי כי לא ביקשתי, ועכשיו אני די מבוגר ואני יודע שלא ייצא לי כנראה לעשות את זה שוב כי ייקח זמן עד שהטייסת שלי תטוס שוב במטס הזה. לכן החלטתי שאני עושה את זה. זה נוגע יותר למשפחה, גם עבורה ההשתתפות שלי במטס תהיה סמלית. זה זיכרון לאבא. המטס שאטוס בו הוא מעין הצדעה לכולם, גם לחברים שנהרגו במהלך שירותי. כלומר, זה משהו חברי, אישי וסמלי בשבילי".
כשאביך נהרג, היה ברור לך שאתה ממשיך את דרכו והולך לקורס טיס?
"ממש לא. הייתי בן 15 ולא ידעתי כלום. לא הייתי משוגע על מטוסים ולא היו לי דגמים בבית. חיל האוויר ומטוסים היו דבר טבעי מסביבי - גם חבריו של אבי מחיל האוויר וגם מהתעופה האזרחית - אבל לא היה לי ברור שאלך לטיס. בגיל הגיוס התלבטתי. התחלתי ללכת לזימונים של חיל האוויר והתקדמתי לאט-לאט עד שהגעתי לאמא שלי עם השאלה: עד לאן אפשר להתקדם? הייתה לי איתה שיחה לא קלה, ובסופו של דבר היא הסכימה לחתום לי על קורס טיס. היא העדיפה שאתגייס לחיל האוויר יותר מאשר לכל חיל אחר".
לפני שיצא למבצע אביך הסביר לך מה עלול לקרות לו? מה הוא אמר?
"אבא שלי אמר לי, וגם אני אומר זאת למשפחתי: יש מלחמה, ואנשים נהרגים בתאונות או בלחימה. זה משהו שיכול לקרות, והמשפחה צריכה לדעת שאנחנו עושים את זה בשבילה ולא צריך לבכות כל החיים אחרי זה. אבא שלי רצה שנהיה שמחים וככה גם אני רוצה, ואמרתי זאת למשפחתי. המוטו של המשפחה היה 'חיים מאושרים' גם אחרי מה שקרה, וכך נהגנו".
ההכנות למטס הזה שונות מההכנות לאירועים מבצעיים או לאימונים?
"למטס הזה מתכוננים כמו לכל מטס. לא משימה מסובכת מדי. יש מבנה מכונס שבסופו של דבר עושה תמרון, ואחד עוזב ומסמל את הנופלים. זה יהיה בהובלת מפקד הטייסת שמכיר את הנתיב, והיום נעשה טיסת תרגול אחת לקראת הטקס ואז את הטיסה עצמה".
גיל: 54
מקום מגורים: מרכז הארץ
מצב משפחתי: נשוי 2 בנות
קברניט באל על
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם