ימי ת"א האחרונים
גטו של הזנחה נבנה באמצע תל אביב. התפרצות אלימה, והכוחות שנצטרך להטיל אל המערכה יהיו בסדר גודל של אוגדה. זה לא איום, זו הבטחה
התגבשות האפר הוולקני סביב הגופות שימרה אותם. מחזה מצמרר. באחד הגנים, סצנה מזעזעת, מהפכת קרביים. 13 מבוגרים וילדים צפופים יחדיו בניסיון נואש אך נואל לסוכך על עצמם מפני הנשורת הלוהטת. הזמן קפא. נאפה בתנור של הטבע. הבטן מתכווצת למראה הכלב שלנצח ייאבק ברצועה הקשורה לקיר.
גופו אפוי, מעוות בטירוף אימה עד קץ הימים. האומלל נשכח בחצר, בחושיו החייתיים חש את האסון המתקרב וביקש להימלט, ודאי יילל בשיגעון כבעל חיים מוקף חיות טרף.
גם אנחנו יושבים על לועו של הר געש. הר געש אנושי. הר געש של הפקרות וכסילות שלטונית. הר געש של אומללות ופשע. ושלא יהיה לכם ספק, זה יקרה. עברנו את נקודת הרתיחה, חסר רק הזרז האחרון. אלו הרהורים קשים וזועפים, מחשבות שכמעט גורמות לדם לפרוץ בזעם מהאף. אני יודע, אני יודע. הגיגים חסרי הומור, פסבדו נבואה אפוקליפטית בגרוש.
"אין לי את רשות הדיבור, אך זכות הצעקה יש לי", הודיע הקדוש ברנר בוועידת היסוד של ההסתדרות ליו"ר שפרינצק שנזף בו על שדיבר ללא רשות. אני כבר ניצלתי את רשות הצעקה יותר מדי פעמים. עשיתי בה מעשים שלא כדרך הטבע. והשיירה עוברת. לפני ארבע שנים כתבתי לראשונה על איום המסתננים. אז המספרים היו באלפים בודדים, היום הם כמה רבבות החיים בצפיפות איומה, חסרי פרנסה ועתיד. רובם המוחלט גברים.
הפשיעה עצומה, המשטרה חסרת אונים. פשעי הישרדות קוראים לזה. עבור חלק גדול מהמסתננים, כלא ישראלי הכולל קורת גג, מיטה ושלוש ארוחות ביום הוא בגדר גאולה. ואל תאמינו לסטטיסטיקה שמציגים ארגוני הסיוע, שלפיה כביכול יש ירידה בנתוני הפשיעה.
סטטיסטיקה היא כמו אסיר תחת עינויים, אם
השבוע עלו אדים מהר הגעש. זה החל בדיווחים מזועזעים על השלכת בקבוקי תבערה לעבר בתי מסתננים בשכונת שפירא. אחר כך, בעקבות הסרה חלקית של צו איסור פרסום, נודע כי יום קודם לכן ביצעו מספר אפריקאים ניסיון אונס מזעזע בישראלית בת חמש עשרה לעיני חברה. אישה מבוגרת, סבתא, סיפרה לי בלחש, בבושת פנים כיצד מסתנן שלף מולה את איבר מינו בחדר מדרגות. ולא בפעם הראשונה.
מפחיד ללכת ברחובות דרום העיר. מסריח. צואת אדם על המדרכות. אני לא מאשים את המסתננים, הם מציפים את העולם בתקווה לעתיד טוב יותר. "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב", קובעת הגמרא במסכת גיטין (דף מ"ה עמוד א').
כלומר, יש לתלות את האשם לא במי שגנב, אלא בתנאים שאפשרו לו את הגניבה. וההפקרות כולה היא על גב ממשלות ישראל ואזרחי ישראל שנרדמו בשמירה. באמצע תל אביב נבנה גטו של הזנחה, פשע ואלימות. התפרצות אלימה שם, והכוחות שניאלץ להטיל למערכה יהיו בסדר גודל של אוגדה.
בראיון רדיו שקיימתי עם אורית מרום, פעילה בארגון סיוע לפליטים, היא העלתה את התביעה החדשה של ארגוני הסיוע - לא רק לא לגרשם אלא אף להעניק להם מעמד חוקי. מעמד תושב. לקלוט אותם. ההשלכות הן עצומות. כלכליות, ביטחוניות ובעיקר דמוגרפיות.
נניח שנסכים, אמרתי, ונצא מנקודת הנחה שכל המסתננים מאפריקה הינם פליטים, מה לגבי הבאים, אלו שמתדפקים על גדר הגבול ההולכת ונבנית. מרום בתגובה שאלה אותי אם אני לא חושב שצריך לתת מקלט לפליט נרדף שחייו בסכנה. נניח אחד שבדואים או חיילים מצרים רודפים אחריו. ואז הבנתי. עבור ארגוני הסיוע אין קו אדום.
ותתפלאו, למרות האינסטינקט לפלרטט עם קונספירציות, אני חושב שבאמת מדובר באנשים טובים. פעילים שבאמת חומלים על המסתננים ומבקשים להביא גאולה לעולם שבור ומקולקל. מצד שני, אין לי ספק שבבסיס הרעיון האידאולוגי העומד מאחורי ארגוני הסיוע, ערך המדינה היהודית בטל בשישים אם בכלל קיים.
השאיפה העיוורת לתקן עולם, הרצון הכל כך יהודי הזה, פוגע בתפיסת ההישרדות הבסיסית. האוניברסלי מטביע את הפרטיקולרי בביצה של כוונות טובות.
אפריקה היא יבשת רקובה ומקולקלת מהיסוד. משטרים מושחתים ומתועבים מספסרים בחיי אדם. יבשת המייצרת מיליוני פליטים המבקשים בדרך לא דרך למצוא חוף מבטחים במערב. והמערב מתעוות מייסורי מצפון על מאות שנים של קולוניאליזם מנצל, אולם גם מתעורר כעת מהנגאובר של רב תרבותיות.
עומד מבועת מול גלי הגירה מאפריקה וכנגד איום מהגרים פנימי. המערב השקיע מיליארדים בניסיון כושל להציל את אפריקה מעצמה. הכסף לא חלחל להמונים, משטרים מושחתים גזלו אותו. אולי יש להפוך את הפירמידה, במקום שמיליונים יברחו מהיבשת, המערב ישוב לעשות סדר, להציל את מה שניתן, לכפות קדמה ותרבות אחרת. להתעלם מהגות פוסט מודרנית, שמרטשת היררכיות ומקדשת סולם ערכים נוזלי.
ראו כיצד "האוריינטליזם", משנתו של פרופ' אדוארד סעיד, הופרך באביב הערבי. במקום משטר עריץ חילוני, הנשען על כידונים מערביים, קיבלנו משטר איסלאמי השוקל לאפשר קיום יחסי מין עם גופה (ע"ע הפרלמנט המצרי).
כן, האימפריאליזם הנצלני, הרצחני, הגזען, הביא עמו לעתים גם קדמה ותועלת. אלא שהמערב לא רק שבוי באידיאולוגיות של תקינות פוליטית אלא נתון בחורף דמוגרפי. אין לו יכולת להתמודד עם מהגרים במדינותיו, קל וחומר עם אפריקה שלמה. התירוץ הזה לא יעזור. ההיסטוריה חסרת מנוחה כמו ילד היפראקטיבי בגמילה מריטלין בשיעור רקמה. אם לא נתעורר? אלוהים ישמור.
erel.segal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם