לה פמיליה

קשה לא להתמלא תחושת קבס נוכח הפסטיבל של בני משפחת עמיר וחגיגות הניצחון שלהם. חרטה לא קיבלנו, גם לא צדק

גיא מרוז | 6/5/2012 3:38 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אנחנו מדינת חוק. לפעמים, תודו, זה מעט מתסכל. אני מנסה לפענח היכן בדיוק תסכולי היה גדול יותר: כשחגי, האח הנאלח, יצא מכותלי הכלא ואמר (עם החיוך המשפחתי המפורסם בזווית פיו): "ברור שאני לא מתחרט"; או כשהאם המדושנת, הגאולה לבית עמיר, פצחה בריקודים ברחובות.

היא לא בחרה חלילה לרקוד עמוק-עמוק בבית - ברחובות תפזז.כדי שכולנו נבין באופן סופי ומוחלט מי באמת ניצח בקרב הזה, שהיה פעם הקרב על השלום.

והוא יוצא מהכלא אחרי שריצה כל יום מעונשו (ואפילו קצת יותר, כי באמצע השתובב עם עוד איום על ראש ממשלה), מסמן "וי" באצבעותיו הכעורות, מחייך חיוך קטן, ואז המשפט המטלטל, זה שמרסק את מעט הגאווה הישראלית: לא מתחרט, לא מצטער, עופו לי מהעיניים.

ואנחנו מדינת חוק, ובמדינת חוק מנסים לקיים אותו גם כשהוא מרתיח כל קלישאה אפשרית על דם רתוח. ואני מניח שנהיה מדינת חוק גם כשיתחילו המסיבות (לא בשבת כמובן, אנשים מאמינים הם בני משפחת עמיר) לרגל השחרור המיוחל של האיש שרצח לדור וחצי תקווה לחיים שפויים. ומרוב שאנחנו מדינת חוק, בטח ירשו לאח הנאלח לבקר את הרשע המרכזי בכלאו, אולי אפילו יאפשרו ביקור משפחתי של כולם.

אבל בואו נפנטז לרגע, בסדר? בואו נפנטז שגם במדינת חוק מותר לעתים לסטות ממנו או אולי לנסות לתקן אותו, אפילו רטרואקטיבית. אתם בטח יודעים שאסירים ששוחררו טרם זמנם, כלומר כאלה שנוכה שליש ממאסרם, לא יכולים לצאת ללא חרטה ואינם יכולים לומר בחוץ כי הם לא מצטערים.

כאלה אפשר לשלוח חיש מהר בחזרה לתא. עם חגי עמיר יש בעיה. הוא "שילם" את חובו לחברה ומותר לו להגיד את מה שהוא רוצה, כולל איזה סוג של "כלב" תכנן אז לרצוח. זה החוק, ואין רבע תקדים שימסמס אותו. אבל בואו נפנטז, כאמור.
מדוע שלא נגרשם לנכר?

בארצות הברית הגדולה של אמריקה, האיש שרצח את קנדי נורה כשהובל לחקירה על ידי כוחות הביטחון. כן קונספירציה, לא קונספירציה - האיש מת, וטוב שכך. גם ארצות הברית היא מדינה שכולה חוקה ומשמעת נוקשה.

אני לא חושב שמישהו שם היה נותן למתכנן רצח קנדי, זה שהודה בתכנון, לראות אור של שמש. אבל אנחנו הרי גם את האפיפיור נלמד איך מצטלבים כהלכה.

האם מישהו מכם, זה ששייך לרוב ענק שהוקיע את הרצח הזה, האם יש מישהו שחושב שהמשפחה הזו חייבת להמשיך להסתובב בינינו? אנחנו, שגירשנו כל כך הרבה מחבלים לארצות הנכר, מדוע שלא נגרש את משפחת עמיר, זו שאינה מתחרטת על דבר ורוקדת ברחובות כשבניה משתחלים החוצה מהכלא?

כי אין חוק כזה.

אז הנה, יש בחירות עכשיו, אולי כדאי לחוקק מין חוק מעניין כזה? במשך 16 שנה איש לא חשב על כך, לא במרצ ולא בעבודה - גירוש למשפחה שמי מבניה ירצח אישיות פוליטית זו או אחרת.

אולי שווה ללכת לבחירות רק למען התחייבות של מישהו לחוק כזה. נכון, אין אפשרות לחוקק בדיעבד, אבל יש אפשרות לחוקק חוק שלא יתיר למתכנני רצח פוליטי או למי שקשור בו להודיע מחר בבוקר שהם אינם מתחרטים.

דמיינו רק לרגע קט את בני משפחת עמיר עולים על מטוס, נגיד לתימן, אם יסכימו לקבל אותם שם בחזרה. לא, זה לא יחזיר את רבין, לא יחזיר את התהליך להשגת שלום ולא ימחה את הבושה. אבל זה יעניק דקה אחת של עונג.

בלוגים של גיא מרוז
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

גיא מרוז

צילום: דעות

גיא מרוז, עיתונאי, זוכה פרס אומץ אבל מפחד מהחושך ומיהודים גדולים וצודקים. חושש גם מפלסטינים מוצקים שצודקים יותר מהיהודים הגדולים ומכור אנונימי לטוקבקיסטים מהימין הקיצוני. יהי זכרו ברוך

לכל הטורים של גיא מרוז

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים