עכשיו טוב לכם
תעצרו את הקיץ, נתניהו רוצה לרדת. לא צריך להתמודד עם הבעיות של העונה החמה, אפשר ללכת לבחירות מהר, כשהסקרים מחייכים
מצד שני, אולי ההתרסה הגדולה ביותר היא דווקא שלנו, מי שמאפשרים לאדם שריצה את עונשו להשתחרר כך. מדינה שמרשה לעמיר להשתחרר בלי שיביע חרטה על מעשיו אינה מפחדת מקיצוני כזה או אחר.
הוא חריג, ואינו באמת מאיים על יציבות הדמוקרטיה. אם יעבור שוב על החוק, זה סיפור אחר. אבל התנהגות נלוזה? מדינה שיודעת שהיא חזקה יכולה להרשות לעצמה לספוג את זה ולהמשיך הלאה, כאילו כלום.
לעומת זאת, יש דברים שאולי התרגלנו אליהם, אבל קשה יותר לספוג אותם מאשר את התנהגותו של אדם קיצוני כמו חגי עמיר, מעצבן ככל שיהיה. מה למשל? למשל המניעים של נבחרי ציבור שמכהנים בראשות הממשלה או שכיהנו בה בעבר. נדמה שעם השנים הם שכחו כבר לגמרי שהם אמורים להציב את האינטרס הציבורי לפני האינטרס האישי שלהם. כל עוד הם לא נוהגים כך, הם מהווים סכנה אמיתית לכולנו.
כך למשל, במהלך מתוזמר היטב נתניהו מנצח על הקדמת הבחירות כי זה מה שהכי מתאים לו כרגע, ויהיה המחיר אשר יהיה. ביטול חוק טל יידחה, והפתרונות שהיו אמורים לתת מענה למחאה החברתית כבר הוכחו כשוליים.
מחאה נוספת בקיץ - רגע לפני הבחירות - נראית פתאום מיותרת לגמרי, וקומבינות שכולם ינסו לדחוף ברגע האחרון כחלק מכלכלת בחירות שבסופו של דבר כולנו נשלם עליה, אינן באמת משנות. העיקר שנתניהו יהיה בשיא הפופולריות שלו, וכך יגדיל את סיכוייו למלוך עלינו במשך ארבע שנים נוספות.
בין סדר העדיפויות של נתניהו שנועד להיטיב עם אדם אחד - הוא עצמו - לבין אולמרט שהולך ומזמר מול כל מי שמוכן להקשיב לנעימותיו המזויפות וגורם לנו נזק בתקופה רגישה כל כך, נראה לי שמה שמסכן אותנו באמת זה הסטייט אוף מיינד הרווח של בכירי הממשלה שלנו בזמן האחרון. בארבע מילים: אני ואני ואני ואני. ומה עם המדינה? שתיקח מספר. אם אתה נבחר
למרות התמורות במפה הפוליטית בחודשים האחרונים, כרגע לא נראה שיש אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו, והעובדה הזו מחזקת אותו. הייתי נורא רוצה להאמין שאם אכן ייבחר שוב לתפקיד ראש הממשלה, הוא ינצל את חוזקו כדי להרכיב קואליציית מרכז מאוזנת, שתשקף יותר את הצורך הנואש של כולנו במהלכים שיביאו לאחדות ומתינות במקום לפילוג וקיצוניות. אבל האם אפשר בכלל לצפות מראש הממשלה שייבחר בספטמבר לקחת אותנו למקום חדש, טוב יותר, אם זהו הסטייט אוף מיינד שלו?
עשבים שוטים כמו חגי עמיר צומחים בכל מדינה. מה שצריך להעסיק אותנו הרבה יותר הוא למצוא ראש ממשלה שלא ירכב על הקיצוניות כדי לקדם את עצמו, אלא יפעל לטובת הציבור גם אם יצטרך לשלם על כך מחיר אישי. מה הסיכוי שזה יקרה?