להרגיע את השכנים
העולם הערבי משוכנע שמאחורי ההודעה על הקמת ממשלת האחדות עומדת כוונה ישראלית לפתוח במלחמה, ולא רק באיראן
העולם הערבי שטוף תיאוריות קונספירציה, וכמעט כולן עוסקות ב"מזימות הציונים". מבחינת מרבית הפרשנים, ממשלת האחדות לא הייתה תרגיל פוליטי שנהגה בן לילה, כי אם חלק ממהלך כולל ומתוכנן מראש, שסופו בפקודת מבצע לכוחות צה"ל.
הגדיל לעשות עטוואן ברי, העורך הראשי של "אל-קודס אלערבי" היוצא לאור בלונדון. ברי, בן למשפחת פליטים פלסטינים מאזור אשקלון ומהעיתונאים האנטי-ישראלים הבוטים ביותר בתקשורת הערבית, היה חתום בעצמו על מאמר הפרשנות המדיני שבו נקבע כי ממשלות אחדות מוקמות בישראל על מנת להעניק לראש הממשלה לגיטימציה ליציאה למלחמת בזק.
על פי התיאוריה הזו, המטרה הראשונה למתקפה תהיה מתקני הגרעין האיראני; אחר כך יגיע מבצע נוסף נגד רצועת עזה, ואולי גם פלישה מחודשת לדרום לבנון. נשמע מופרך? בתקשורת הירדנית, בנסיכויות המפרץ ואפילו בסעודיה נשמעו קולות דומים הרואים בממשלת האחדות אות למלחמה המתקרבת.
החריג
היחיד במקהלת האזהרות היה יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שהביע תקווה שכינונה של ממשלת אחדות בישראל יביא לחידוש המשא ומתן על הסדר שלום. בניגוד לאחרים, אבו מאזן מבין היטב את הפוליטיקה הישראלית, והצהרותיו רחוקות מלהיות איתות על הגמשת עמדותיו המדיניות. יו"ר הרשות החליט כבר לפני שנים שהדרך היחידה למימוש השאיפות הלאומיות הפלסטיניות היא באמצעות יצירת לחץ בינלאומי כבד על ישראל.
בהצהרתו הוא קיווה להעביר לעולם מסר שלפיו הקואליציה הרחבה של נתניהו מאפשרת לו מרווח תמרון שלא היה לו קודם ולכן אינה מותירה תירוצים לאי-התקדמות מדינית. תקוותו של אבו מאזן היא שמעתה גם מי שהיססו להאשים את ישראל בהתמוטטות המשא ומתן, יפנו את האצבע לכיוון ירושלים.
משום מה, ישראל הרשמית בחרה להותיר את הזירה לדוברים הערבים. קולה של ירושלים לא נשמע - לא בניסיון להפיג את חששות המלחמה, ולא במאמץ לבלום את הלחץ המדיני שהרשות הפלסטינית יוזמת. ההחלטה על הקמת ממשלת האחדות התקבלה ברגע האחרון ובמפתיע, אולם מרגע שהיא הפכה לעובדה מוגמרת, היה מקום לשווק אותה טוב יותר לציבור באזור. טוב היה אם ישראל הייתה דואגת להפיץ מסרים מרגיעים להנהגות באזור ולמובילי דעת הקהל. גם אם כל משפט של ירושלים יתקבל בעת הזאת בחשדנות, השתיקה הרועמת נתפסת כמעט כמו הכרזת מלחמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם